פוסטים בפורום

Niv B. Amit
26 בנוב׳ 2020
In פורום קפה שפירא
בהמשך לחשיפה המדהימה שיצרה חברתי עוה"ד תמר הרפז, בימים האחרונים, בעניין המסע המתוזמר בתקשורת (בעיקר "ידיעות אחרונות") נגד השופטים שכביכול מקילים בעונשי גברים אלימים, נזכרתי במאמר שפרסמתי לפני כמה שנים והוא מובא להלן. אמנם הוא הופנה במקור כלפי השופטת-דימ. ורדה אלשייך אך הוא רלוונטי לחלוטין למה שקורה היום, רק תחליפו "אלשייך" ב"חיות"... השפל בתדמית השופטים תדמית השופטים היא תדמית שאתם, השופטים, יצרתם במו-ידיכם. וכראוי לאנשים בוגרים ואחראים למעשיהם, עליכם לקחת אחריות על התדמית הנפסדת ולתת עליה את הדין. מכתב גלוי לכבוד השופטת ורדה אלשיך. בדיחה ישנה מספרת כי שוטרים הולכים רק בזוגות – הראשון יודע לקרוא והשני – לכתוב. נזכרתי בבדיחה הזקנה כאשר קראתי את הריאיון "אלשיך: השפל בתדמית השופטים ימוטט את המערכת" שפורסם באתר Ynet (ידיעות אחרונות) ב-8 לאפריל 2008. בראיון, טענה כב' השופטת (ויו"ר נציגות השופטים) ורדה אלשיך, כי "יש עליהום על השופטים בתקשורת. אנחנו מתחילים לראות את התוצאות שלו באולמות, וזה מאוד מטריד אותי". מכל מקום, בלי להיות השוטר הראשון מהבדיחה, קל יותר, כנראה, ליושבת-ראש נציגות השופטים לכתוב, ולא לקרוא. כי אילו קראה כבודה כמה ראיונות שניתנו בידי עמיתיה, הייתה זהירה יותר בדבריה. אם הייתה הגברת אלשיך מכינה את שיעורי הבית שלה, הייתה מפשפשת בנבכי הארכיונים של העיתונות הכתובה והמשודרת ומוצאת (לפחות) את המקבץ הבא: "נירה לידסקי מסירה את הגלימה" ראיון שפורסם באתר NRG (מעריב) בתאריך 26 למרץ 2005, בו, בין השאר, אומרת כב' השופטת נירה לידסקי: "... גם אם עוזרת הבית שלי הייתה מתפטרת, הייתי נפרדת ממנה לשלום. אבל בקנשטיין לא התקשרה להיפרד, ולו רק כדי לומר לי 'ברוך שפטרנו מעונשה של זו'. זה מעשה מכוער. נשיאת בית משפט לא יכולה להרשות לעצמה לנהוג כך... לצערי, בימיה של בקנשטיין האווירה בקרב השופטים הייתה יותר מסויגת וחשדנית..." "... וזה היה בתקופה שבלי פרוטקציה לא מתמנים לכהונת שופט (מדובר בתחילת שנות ה- 90, נ.ע.)... כן. גם היום צריך פרוטקציה. מתי לא צריך פרוטקציה? מי לא צריך פרוטקציה?..." "... באופן כללי יש בעיה עם אופן מינוי השופטים בישראל. למשל, הוועדה למינוי שופטים לא יודעת בשלב אישור המינוי פרטים שלו היו ידועים לה קודם, שופטים לא היו מתמנים. בעיקר פרטים על אודות חייו האישיים של שופט, התנהגות שאינה מוסרית ונאותה. שופטים שההתנהגות שלהם בחייהם הפרטיים רחוקה מהמוסכמות החברתיות ושיכולה להיות לה השלכה על עבודתם השיפוטית, עלולים למצוא את עצמם נתונים לסחיטה. יש דרך לפלוט שופטים כאלה מחוץ למערכת... יש גם שופטים שאם נכון מה שנטען כלפיהם בנוגע להתנהלות שלהם ולאווירה שהם משרים באולם, אינם ראויים להיות שופטים..." "... בבית משפט השלום נדונים הרבה מקרים של נשים שמסוכסכות עם בעליהן ולא רוצות גט כי הבעל הוא מקור פרנסה. הן מקבלות עצות מגורמים שונים שלפיהם יש לגרום לפרובוקציה בנוכחות הבעל, שתגרום לו לנקוט כלפיה אלימות ואז היא תשיג נגדו צו הרחקה ותגרום לו לצאת מהבית בחסות החוק... אבל העונש לטעמי במקרים כאלה צריך להיות הרבה יותר קל וארגוני נשים לא אוהבים את זה..." "... אני בהחלט בעד ביקורת, גם כשהיא מופנית כלפי שופטים, שדמם אינו כחול..." "... אבל אני מכירה שופטים שהתקשורת בהחלט משפיעה עליהם..." "קרב בין השופטות: נשיאת השלום נגד נשיאת העליון" כתבה שפורסמה במהדורת החדשות מבט בערוץ 2 ב-14 לינואר 2008 ובה נאמר, בין היתר: "... בית המשפט כמרקחה: נשיאת בתי משפט השלום בתל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, מאשימה את נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי היא "זורה חול בעיני הציבור". זאת לאחר שבניגוד לעמדתה של בקנשטיין, השופטת חיותה כוחן, ששימשה ראש הרכב השופטים במשפטו של חיים רמון, לא קודמה לבית המשפט המחוזי...." "יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי" ראיון עם כב' השופט (מחוזי) (בדימ.) שלי טימן עם פרישתו שפורסם ב"הארץ" ובאתר האינטרנט של העיתון ב-14 למרץ 2008 ובו אמר, בין השאר: "... יש שופטים שלא מכירים את המלה זיכוי. ברגע שהם רואים כתב אישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין..." "... הרקע לפרישתי הוא בעיקר אווירה עכורה וחוסר גיבוי..." "... עם זאת, אני חושש מתלונות כזב. שים לב שלא מעמידים לדין את מי שהגישה תלונת כזב, בנימוק שצריך לעודד מתלוננות..." "... כי יש כאלה שעל זה הם מרצים, כאלה שמתפרנסים מלדבר על סחר בנשים..." "... כשלמדתי דין פלילי, למדתי על קדושת זכויות הנאשם. היום לנאשם בעבירות מין אין זכויות... אדם שנאשם בעבירות מין כמעט בוודאות ייכנס לכלא, תוך הרס משפחתו. ואם יש חלילה תלונת שווא, זה לא יעזור לו. זאת האווירה היום. יש התנפלות על כל זיכוי..." "השופטים נקראים לסדר" מאמר מאת יאיר שפירא שפורסם בערוץ 7 ב-23 למרץ 2008 ובו נאמר, בין היתר: "... קצת עצוב וקצת משעשע היה לשמוע אנשים חכמים ובהירי הבעה, בדרך כלל, כפרופסור מרדכי קרמניצר, המנסים להסביר מדוע הם מתנגדים בכל תוקף להצעות הגיוניות ומתבקשות לשקיפות ולהגינות במינויים במערכת המשפט..." "... כל כולה החלת כללי מינהל תקין על דרך עבודת הרשות השופטת, כללים שהרשות השופטת עצמה אוכפת בכל מרחב ציבורי אחר..." "... הפרקטיקה שהשתרשה היא שבפועל נשיא בית המשפט העליון הוא הבוחר את הנשיאים ואת סגניהם כראות עיניו, ושר המשפטים משמש לו חותמת גומי... קשה לטעון כי ההצעה הנזכרת מעודדת שחיתות, או מפילה את מערכת המשפט לידיהם של פוליטיקאים. הדבר היחיד לו תגרום ההצעה הוא שהנשיאה ביניש והנשיאים שיבואו בעקבותיה לא יוכלו לעשות במערכת ככל העולה על רוחם..." "... כמו בהרבה נושאים פליליים אחרים, ההערכה היא כי העלייה התלולה במספר השופטות המועמדות לדין פלילי אינו דווקא בגלל שמערכת המשפט הולכת ונשחתת, אלא דווקא כי האכיפה, או לפחות האכיפה הפומבית, הולכת ועולה..." "פרשת 'השופטת הנוקמת'" כתבת יוסי עבדי באתר Nfc מה-21 לדצמבר 2007, בה נאמר, בין השאר: "... הדברים, שיוצגו להלן, אינם חדשים לבכירי משרד המשפטים. הם גם אינם חדשים לנציבת תלונות השופטים, גם לא להנהלת בתי המשפט ולשופטי בית המשפט המחוזי. גם על שולחנה של הנשיאה דורית ביניש הונחה לא אחת תלונה חמורה בעניין. שמה הוא רבקה מקייס, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. היא מונתה לכס השיפוט בשנת 2001, ומאז צברה צרור של תלונות חסרות תקדים על אופן התנהלותה..." "... השופטת רבקה מקייס... מפלה גברים לרעה באופן קיצוני, עוברת על סדרי דין ברורים, מונעת זכות טיעון, חוטאת בייעוץ שופטת לבא-כוח האישה בעת משפט, באי מסירת פרטים מדויקים בקורות חייה, בשימוש בלתי סביר בשמירה על תנועות הגברים בעת דיונים. היא הציגה, לכאורה, פרוטוקולים בעייתיים, צווי הגנה מגמתיים, הרחקת אבות מילדיהם באופן חסר תקדים בישראל, וכן עשתה שימוש מופרז ובלתי אחראי בתשתית "מרכז קשר " כתנאי לפגישה בין אב לילדיו..." "... ממסמכים שהגיעו לידי מערכת (Nfc נ.ע.) נמנעה מלציין את עברה המקצועי המלא. בקורות החיים, כפי שמופיעים באתר הרשמי של בית המשפט, חסרות למעשה 19 שנים מעברה המקצועי. באתר בתי המשפט נכתב, כי: "במרץ 1982 היא הוסמכה כעורכת דין, ומאז עסקה במסגרת אקדמית וציבורית הנושקת לתחום התמחותה בדיני המשפחה". מה עשתה אפוא מאז ועד לשנת 2001, עת מינויה? - תוהים האבות - הרי דבר לא נכתב... לידינו הגיע הטופס המקורי, בכתב-ידה של השופטת, אותו הטופס שהגישה לבית המשפט, עת הציגה את מועמדותה לתפקיד (10.03.2000). גם שם, לא נכתב דבר על-אודות 19 השנים החסרות. למעשה, אתר בית המשפט, ציטט מילה במילה את קורות חייה, כפי שהיא עצמה כתבה בטופס מועמדותה..." "... במערכת Nfc הצטברו עדויות רבות, לפיהן מרבה השופטת מקייס, לכאורה, להצמיד לגברים רבים, ללא עבר אלים או התפרצות מוקדמת בבתי המשפט - שומר צמוד לגבם... מיותר לציין שהאישה מעולם לא זכתה לשומר כזה..." "... אחת העדויות החמורות ביותר בדבר התנהלותה של השופטת מקייס, טמונה בטענה כי היא ממליצה, לכאורה, על דרכי פעולה משפטיים לבא-כוחה של האישה במהלך הדיון... בידינו עדויות רבות הטוענות לייעוץ פסול לכאורה בעת משפט. מאחד המקרים, המתועד גם בפרוטוקולים שבידינו, עולה כי השופטת מקייס המליצה לאישה להגיש תלונה פלילית נגד בעלה, תוך שהיא מורה לה כי עליה לעיין בחוק הגנת הפרטיות, אשר עתיד לסייע לה בתלונתה. האישה, יש להבהיר, לא העלתה קודם לכן טענה זו..." "... ראוי לציין: למתלונן לא נמסר זימון רשמי לבית המשפט. לשופטת מקייס הייתה אף הוכחה, לכאורה, כי המתלונן לא הוזמן כדין. בית המשפט ידע כי כתובתו של המתלונן אינה הכתובת הרשומה לזימון, ואכן, בידי מערכת Nfc נמצא המסמך הרשמי מטעם בית המשפט, בו מסומן כי הזימון לא הגיע לבעליו. למרות אלה, השופטת מקייס, כך על-פי הנתונים שבידינו, הסתפקה בעדותה של האישה, עדות שבעל-פה, "ויצרה תקדים מסוכן", כך לדעת גורמים משפטיים, לפיו "מסתמכים על עדות בעל דין לעניין מסירה של מכתב זימון מטעם בית המשפט..." "... הטענות על עיכוב דיונים למשך חודשים ושנים, נשמעו יותר מכל טענה אחרת. גורם משפטי בכיר חשף בפנינו כי נשיאת בית המשפט העליון בדקה בעצמה את טענת העיכובים, וכי גורמים משפטיים אחרים הורו לשופטת, בכמה מקרים שונים , להגיב מידית לבקשות רבות שטרם נענו, בהם הם זיהו עינוי דין חמור..." "... גורמים משפטיים רבים סירבו להתייחס לפרשה. חלקם חוששים למעמדם, חלקם לתפקידם כבאי-כוח בפני השופטת, אבל לכולם היה מכנה משותף: ביקורת נוקבת על שיטת התנהלות של השופטת רבקה מקייס. במשרד המשפטים אמרו שלא לייחוס, כי "מדובר במקרה ידוע ומוכר"..." ומקבץ זה מהווה רק קוצו של יוד, גברתי השופטת אלשיך! על מקבץ זה אפשר להוסיף כתבות רבות נוספות: של שופטים נוספים שפרשו מהמערכת ומותחים עליה ביקורת נוקבת, על שופטים שאינם "עומדים בלחץ" ומאחרים (ומענים בדין) בפרסום פסקי דין למרות שהם מוצאים זמן לעבוד במקומות עבודה נוספים, על שופטים שסרחו (בפלילים!) כמו אסנת אלון-לאופר, הילה כהן ודליה מארק-הורנצ'יק, ועוד כהנה וכהנה. ואחרי כל האמור מעלה, מדוע את מתפלאת כב' השופטת, אם אומר אדם לשופט "למה מי אתה בכלל?" (כאמור בכתבה), באמת מי הוא? האם הוא נישא מעם, כפי שהיה אמור להיות, לאור כל האמור מעלה? האם לא חוזרים השופטים ומוכיחים לעם כי הם סך הכל בני אנוש רגילים בעלי חסרונות כמו כולנו? כאן המקום להזכיר את המילים המיוחסות לכב' נשיא ביהמ"ש העליון השופט (בדימ.) אהרן ברק: "הכל שפיט" - אם הכל שפיט גברתי, גם השופטים שפיטים! אדרבא ואדרבא, אם כולכם זכים וטהורים עמדו נא חשופים לבחינת העם והצדק – אל תנפנפו בעלה התאנה בדמות נציבת תלונות הציבור נגד שופטים; כבר מזמן ברור לכל שהיא חלק מהמערכת ונועדה רק כדי להקל את ההשלכה לאשפה של מכתבי האזרחים המעטים המעזים להתלונן נגד שופטים. צאו נא ממגדל השן שבניתם לעצמכם ועמדו חשופים לביקורת אובייקטיבית של גורמים שאינם תלויים בכם ובחסדיכם! "רמה ירודה של עורכי-דין" את אומרת? ואולי רמה נמוכה של שופטים? בבתי המשפט לענייני משפחה יושבים ועוסקים בדיני נפשות כמה שופטים שמונו לתפקידם בנסיבות מוזרות - שופטים שפעמים רבות לא רק שאין בהחלטותיהם לב ורגש, אלא שלא פעם יוצאות משם החלטות אומללות שאינן משקפות הכשרה מקצועית מינימאלית בפסיכולוגיה של המשפחה, במתן פתרונות חכמים לבעיות מסובכות ובהפעלת הגיון פשוט. בבתי המשפט לענייני משפחה יושבות שופטות-מטעם ארגוני הנשים (או שופטים הנתונים ללחץ של כאלו) אשר קבלו מינוי שלא כראוי והגיעו לביהמ"ש עם אג'נדה ברורה של אפליה מגדרית, כביכול מתקנת (להזכירך: אפליה היא אפליה ואין לה פירושים או הצדקות). שופטים אלה הורסים אנשים ומשפחות ומקעקעים את מוסדות המשפחה והצדק. שופטים אלה, עליהם את מתאמצת להגן, עתידים להימצא אשמים בהריסת דור העתיד של המדינה והחרבת העם היהודי! פאוץ', עגיל, שיער אסוף בקוקו, משקפי שמש וכיו"ב מטרידים אותך? ומה עם הצדק? ומה עם החוק? ומה עם סדרי הדין שאת כולם מפרים אותם שופטים שלהגנתם כביכול יצאת? את "דואגת" מריבוי עורכי-הדין? מאי התערבות לשכת עורכי-הדין? מדוע לא מטרידה אותך העובדה הבסיסית ששופטים בישראל מתמנים לתפקידם לאחר הכשרה של קורס בן שבוע בלבד? האם נראה לך שזה מספיק להכרעה בדיני נפשות? מדוע אינך דואגת להכשרתם? מדוע אינך מעמידה אותם למבחנים פסיכוטכניים לבדיקת התאמתם לתפקיד? מדוע אינך חוקרת את עברם לפני שאת מאפשרת להם לקבוע גורלות? "דברים נוראים עוברים על הילדים שלנו" את אומרת!? ומה עם הדברים הנוראיים שכבודכם גורמים לאזרחי המדינה וילדיהם הנשפטים בפניכם וסובלים מכם? על כך את מוכנה אפילו להרהר, או שהצדק חד-כיווני מבחינתך? לשלוח אצבע מאשימה בסגנון "אכלו לי, שתו לי" מתאים אולי לז'אנר הזמר המזרחי אבל לא לשופטת במשרה כה רמה כמוך. האם עשית בדק בית בבתי המשפט לפני ששלפת את האצבע המאשימה? "... שהכול יחד ימוטט את המערכת הזו..." את אומרת – אם משהו עתיד למוטט את המערכת זו תהיה זו חולשתה המובנית וחובבנותם של חלק משופטיה – לא תוצאה של פעולה מצד דורשי רעת המערכת. "... היא על הקרשים... אין לה תקומה..." כפי שאמרת. "... אנחנו יורקים למקום הכי נקי..." אנחנו גברתי? לדעתי, עבודתם המוזרה ומעוררת הרחמים של מספר חצאי שופטים במערכת היא היריקה האמיתית לבאר העתיקה של המשפט העברי. לא "אנחנו" כבודך – אלא "אתם"! "... אצלנו הכול שקוף וחשוף..." – על איזו שקיפות את מדברת? מה שקוף אצלכם? לאיזו ביקורת אתם מוכנים לעמוד? "תדמית השופטים" ככותרת הריאיון שנערך עמך, היא תדמית שאתם, השופטים, יצרתם במו-ידיכם. וכראוי לאנשים בוגרים ואחראים למעשיהם, עליכם לקחת אחריות על התדמית הנפסדת ולתת עליה את הדין. אם, לדעתך, נעשה לכם עוול ותדמיתכם אינה תואמת את המציאות – חזרי וקראי את כל האמור לעיל ואת כל המאמרים והכתבות המצוטטים, ואולי תביני היכן מסתתרים הלגיונות שיפילו את בית המקדש של הצדק העברי !!! לא ברור לי גם, כיצד את מרשה לעצמך להשתמש בביטויים כמו "... על אימא שלו ועל האם־אימא שלו..." בראיון לציבור. במחילה מכבודך, האם שכחת לרגע מי משלם את משכורתך? ומילת סיום – אם דבר אחד מכל מה שאמרתי/כתבתי מעלה אינו נכון, הרימי בבקשה את הכפפה ובואי נא להתמודד מולי במדיה הציבורית (טלוויזיה, רדיו, עיתונות, אינטרנט) בוויכוח פתוח וגלוי בלי שריון הקשקשים של "כבודך" ומשמר בית המשפט. לדברים שאמרת בראיון הנ"ל יהיה תוקף רק אם תהיי מוכנה לבוא ולאמת אותם מול כלל ציבור אזרחי המדינה. אני משוכנע שכל ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו, עיתון או אתר אינטרנט ישמח לארח אותנו ולספק לנו במה.
2
0
191
Niv B. Amit
23 באוק׳ 2020
In אסון חוק אלימות כלכלית
אלימות כלכלית זה להטיל רק על גברים לשלם מזונות כאילו שלאימהות אין אחריות... אלימות כלכלית זה לקחת את הוויזה של הבעל/המשותפת ולגהץ אותה עד שימחקו כל הכיתובים ממנה... אלימות כלכלית זה לאלץ את הבעל/בן הזוג לשלם מזונות/לפרנס ילד שיש חשש סביר שאיננו שלו ולא לאשר בדיקה גנטית מחשש ממזרות... אלימות כלכלית זה לחייב נערים לשרת בצבא שנה יותר מנשים (ואחר-כך עוד 20 שנות מילואים) כאשר בשנה הזו הן יכולות כבר לעבוד או ללמוד ולהתקדם בחיים... אלימות כלכלית זה לצאת לפנסיה חמש (5) שנים לפני הגבר ולקבל קצבאות על חשבוננו... אלימות כלכלית זה לתת לאישה נקודות זכות במס הכנסה שגבר יכול רק לחלום עליהן... אלימות כלכלית זה לאשר לנשים קצבאות ותנאים שגברים לא יראו לעולם... אלימות כלכלית זה מזונות לא שוויוניים... אלימות כלכלית זה לאשר לנשים סיוע משפטי שאף פעם לא יאשרו לגברים... אלימות כלכלית זה לתת לנשים העדפה מגדרית בקבלה לעבודה על פני גברים שכישוריהם גבוהים יותר... להמשיך או שהבנתם את העיקרון ???
2
1
12
Niv B. Amit
15 באוק׳ 2020
In פורום קפה שפירא
(פוסט מעודכן ל-2020 מהמקורי שפורסם ב- Café TheMarker, News1 ואצל קימקא בסוף 2010). רבים מקוראי הפוסטים והדיונים שלי ב"תפוז", Café TheMarker ז"ל, ב-News1, אצל קימקא ומקומות אחרים יודעים שיש לי נטייה להתבטא בצורה נחרצת ובוטה, אך הפעם, הכותרת שלמעלה היא רק קוצה של יו"ד של האמת הנוראית. ומעשה שהיה כך היה... בנובמבר 2002 לאחר שהשופטת (רבקה מקייס ימ"ש) קבלה את בקשתי לא להרחיקני מילדי ואפשרה לי להישאר לגור בביתי אחרי שכבר החלו הליכי הגירושין, קמה עוה"ד של זוגתי-שתחיה ובלי להניד עפעף אמרה (בקול רם, אפילו השופטת שמעה) "טוב... לא הצלחנו להוציא אותו מהבית בטוב ... נוציא אותו ברע !!!". מרגע זה נכנסתי לאחד הסיוטים הגדולים של מטחנת הבשר שהכין הפמיניזם-הרדיקאלי לגבריה היהודיים של מדינת ישראל – תלונות-שווא במשטרה (שעכשיו בפרקליטות קוראים להן "עלילות-שווא" כדי לייצר מראית עין כאילו ומדובר בסיפורי אלף לילה ולילה...). על-פי מקורות אמינים שאפרט להלן, הפכה הגשת תלונות-שווא על אלימות לחלק בלתי נפרד בתיקי גירושין ומהווה בין 50 ל-90 אחוז מהתיקים (!), תלוי את מי שואלים. הגשת תלונה על אלמ"ב (אלימות במשפחה) על-ידי אישה כנגד בעלה, מובילה תמיד להוצאה מידית של הבעל הנילון מביתו-מבצרו, הרחקתו ממעוז כוחו והפקרתו לגורלו ככלב ברחוב (או במקרים רבים אפילו מעצרו), ניתוקו מילדיו והפקעת רכושו, מצב בו, נקבעו כבר de-facto פסקי הדין במשפטי הגירושין כך שלמעשה הדיון המשפטי התייתר (כי מה כבר נותר לעשות לאחר מכן – המורחק יאלץ, אם בכלל יוכל, להוציא כספים רבים ולהמתין זמן רב עד שיתברר עניינו בביהמ"ש לענייני משפחה וגם אז סיכוייו שיוחזר המגיע לו – קלושים, בלשון המעטה, הטראומה כבר התקבעה). בנוסף, תמיד תפנה המתלוננת, כבר למחרת בבוקר, לביהמ"ש לענייני משפחה ותבקש (ותקבל כמעט אוטומטית) צו הגנה/הרחקה (בניגוד לכל שאר ההליכים הפליליים, כאן אין צורך בהוכחות) כש"לזכותה" עומד רק אישור המשטרה על הגשת התלונה ועוד בטרם בכלל נפתחה חקירה, דבר שיקבע את העוולה ואף ישמש אח"כ בהליכים כהוכחה-כביכול להאשמותיה של האישה (הנה, הרי הצליחה לשכנע שופט וקבלה צו...). יבואו חכמים ויגידו "אז מה הבעיה ?" – חוק העונשין תשל"ז - 1977 בסעיפים מ- 236 ואילך (הפרק העוסק בשיבוש עשיית צדק), ביניהם במיוחד סעיף 240 (עדויות סותרות) וסעיף 243 (הפצת ידיעה כוזבת), קבע במפורש כי תלונות-שווא יטופלו ע"פ ההליך הפלילי ויביאו למאסרים של הרבה שנים במקרים כאלו" והנה מגיע שורש הרע של ציר הרשע!!! המשטרה והפרקליטות אינם מעמידים לדין פלילי את מתלוננות-השווא !!! וכל-כך למה ? כי יש להם כסת"ח מטעם פרקליטות המדינה (משרד המשפטים) בצורת הנחיה 2.5. אז כמה מילים קודם להבהרת המונח "הנחיות פרקליט המדינה" (את הנוסח הרשמי והמלא תוכלו למצוא באתר משרד המשפטים: הנחיות פרקליט המדינה) – "... הינו לקט הוראות והנחיות... לתורת הפרקליטות ... הייצוג הראוי בבית המשפט, ההתייחסות הנאותה ללקוח, לצד שכנגד, לקורבן העבירה ולאזרח... ההנחיות נועדו לסייע בהתמודדות עם הבעיות העולות במהלך העבודה היומיומי בפרקליטות ויש בהן כדי להבטיח מדיניות אחידה של התביעה הכללית... " (נוסח ישן שבינתיים "טופל") או, במילים פשוטות – ההוראות באות להרחיב ולתקן את מה שלא עשה המחוקק בצורה מושלמת. במאמר מוסגר אוסיף כי עוד כתוב שם : "... הפרסום מקדם את זכות הציבור לדעת, את השקיפות ואת אפשרות העלאת נושאים שונים שבטיפול הפרקליטות לסדר היום הציבורי... פרסום נגיש ונוח של המדיניות וההנחיות בצורה ברורה וזמינה לכל פרקליט, תובע, עורך-דין ואזרח מקדם את האחידות בפעולת הפרקליטות והתביעה הכללית ואת השוויון בפני החוק... ובמידת הצורך גם לבקר את המדיניות ולהעיר לגביה." – חוש הומור מקאברי יש להם שם בפרקליטות! בשנת 1993 הוציא פרקליט המדינה דאז את הנחיה 2.5 שנועדה, במקור, לקבוע את "מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה" בעיקר לגבי קטינים שהגישו תלונה נגד קרוב משפחה בנושאי אלימות ועבירות מין כדי למנוע אפשרות הפעלת לחץ לחזור בהם מעדותם. עד כאן, הכול דבש. אלא שאז, בין השנים 1996 עד 2004 כהנה הגברת עדנה ארבל כפרקליטת המדינה וכיאה וכיאות לשליחותה הפמיניסטית-רדיקאלית (ולהתנהלותה בכלל הראויה לועדת חקירה ראה התנגדויות שהוגשו למינויה לוועדה לבחירת שופטים, מאמרים שפורסמו במעריב באותה תקופה ולמדור עדנה ארבל באתר העיתונאי יואב יצחק News1), הכניסה "תיקונים קוסמטיים" בהנחיה כדי לתת בידי חברותיה כלי שטני חדש להתעללות בגברים. מאז הכניסה הגב' עדנה ארבל את השינויים להנחיה והרחיבה את מטרית ההגנה שהיא מספקת מפני חוק העונשין למגישי תלונות שווא במשטרה כך שנכללות בה בפועל גם נשים, שולחים עוה"ד את לקוחותיהן (נשים בלבד) להגיש תלונות שווא במשטרה על אלימות מתוך ידיעה ברורה כי: גם כאשר תתגלה העובדה שהתלונה הייתה תלונה שיקרית – לא תענשנה מגישות התלונה (בגלל "הענות" המשטרה להוראות ההנחיה) כמתחייב מהחוק, וכן, תגובת המשטרה המידית תהיה הוצאת הבעל מביתו ובכך קביעה בפועל של פסקי הדין במשפט הגירושין (נחשו לטובת מי...). בכך נתנה הגב' ארבל את הגושפנקא בידי נשים, עוה"ד למעמד אישי תאבי בצע וחסרי מצפון, משטרה, שופטים ושאר מרעין בישין המעורבים בעולם הגירושין, את האפשרות לנצל את המשתמע מההנחיה (המתוקנת/מעוותת) בצורה הפוכה לכוונתה המקורית וליצירת מצב בלתי נסבל של עיוות דין אכזרי ומפלה כלפי גברים. הנושא ידוע ומוכר היטב לכל הגורמים האפשריים, בין השאר נזכיר את הפרסומים הבאים: "חוסר אונים" מאמר שפרסם נצ"מ ד"ר פיני יחזקאלי בירחון 187 של "מראות המשטרה" (סיפור מעניין בפני עצמו - מאז שגיליתי את דבר קיומו של המאמר הנ"ל והשתמשתי בו לצרכי הסברה מחקה המשטרה את הגיליון האמור מאתר המשטרה - משטרת ישראל מעלימה עובדות !!! למי שרוצה - יש בידי העתק המסמך המקורי). במאמר זה כותב נצ"מ יחזקאלי בצורה מפורשת (ההדגשות שלי): "... קבוצת אוכלוסייה זו היא הבעייתית ביותר, כיוון שמחד-גיסא, הנזק שהיא גורמת לתהליך הטיפול הוא כבד, ומאידך-גיסא, גורמים שונים במערכת אכיפת החוק כמעט שאינם מעלים את הנושא, בשל החשש מתגובתם של ארגוני נשים וארגוני עבודה סוציאלית. מדובר באוכלוסייה "טפילה", המנסה לעשות שימוש לצרכיה במנגנון אכיפת החוק, להשגת עמדת יתרון על הצד השני, במאבקי גירושין ובמאבקים על רכוש וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה. כיום, רובן המכריע של התלונות במשטרה על אלימות במשפחה מביאות למעצר החשוד. זה קורה גם כאשר התשתית הראייתית חלשה, כאשר אין סימני פגיעה וכאשר החומר היחיד הנמצא הוא גרסאות סותרות של המעורבים (הסיכויים גבוהים במיוחד בשעות אחר-הצהרים, הערב והלילה, כאשר הקצינים התורנים בתחנות, בדרך-כלל, אינם מקצועיים, ויודעים, כי עדיף מבחינתם שישגו בביצוע מעצר שווא על-פני שחרור בעייתי, שיכול גם לפגוע בקורבן וגם בהם ובקריירה שלהם). מעצר שווא בתחנת המשטרה יכול להגיע להארכת מעצר בבית-המשפט ואף להגשת כתב אישום, למרות שאין בתיק מאומה, וסופו להסתיים בזיכוי החשוד. על-כן, רבים היום המקרים, שבהם מקבלות נשים, הנמצאות במאבקי גירושין "עצות חבריות", ולצערנו, מה שחמור מכך, אף הנחיות מעורכי-דינן להגיש תלונות שווא. הנושא מוצנע על-ידי המשטרה, וכל ניסיון להעלותו מותקף על-ידי ארגוני נשים וארגוני העובדים הסוציאליים, ומבחינתם צדק. זאת, כיוון שאוכלוסיית הפונות אליהם היא אמיתית במאת האחוזים, ועל-כן נראות להם טענות כאלה כשוביניזם וכנקיטת עמדות, התומכות במתעללים. קבוצה אחרת, המרבה להיתקל בתופעה, היא השופטים. שופטים, שרכשו להם שם של מי ש"חתימתם קלה", חווים בעת התורנות שלהם "הצפה" של פניות נשים למתן צווי הגנה, ואילו שופטים, הנתפסים כקפדנים וכמחמירים, יעבירו תורנות "שקטה", כמעט נטולת פניות כאלה. מפגש נוסף עם התופעה הוא כאשר המשטרה דורשת בבתי-משפט הארכת מעצר, במקרים שלא הצדיקו מעצר מלכתחילה (בנוסח הטענה המוכרת: "עדיף שבית-המשפט ישחרר") או כאשר מוגשים כתבי-אישום במקרים מובהקים, שבהם היה התיק צריך להיסגר. גם קבוצה זו נמנעת, כפי הנראה מאותן סיבות, מלהעלות דברים אלה על הכתב. בשל גודלה של קבוצה זו (היא יכולה להוות מעל ‎50% מהפניות לתחנת משטרה), חשוב לטפל בה. כן גם משום ששוטרים, הפועלים בשטח בלחץ האירועים, נוטים לגבש לעצמם תכניות עבודה - אם שלושת האירועים האחרונים שבהם נתקל השוטר היו אירועי שווא, ייטה השוטר לראות ככזה גם את המקרה הבא ולהיפך." "הבעייתיות של הרחקה מהבית במקרים של חשד לאלימות נגד בני זוג במשפחה: פרספקטיבה של לקיחת סיכונים" מאמר של פרופ' מיכאל בר-אלי, עוה"ד מאיר בר-מוחא ופרופ' דוד פרנקל שפורסם בגיליון 8 של הירחון "משטרה וחברה". "מגמות בחקיקה בתחום האלימות בין בני זוג" מאמרו של כב' השופט נתן זלוצ'ובר שפורסם בגיליון 8 של הירחון "משטרה וחברה". יש בידי לפחות עוד 2 מאמרים אובייקטיביים כאלו, עוד כ-10 נוספים שנכתבו מטעם ועוד עשרות כתבות עיתונות (מודפסת, אינטרנטית, טלוויזיה ורדיו) על תוצאותיו הרות-הגורל של עיוות זה. מעניין במיוחד יהיה עיון בנתוני המטה הארצי, חטיבת חקירות, מדור נפגעי עבירות אשר נמסרו ע"י סנ"צ (לשעבר) נורית זיו לוועדת-המשנה "לבדיקת טענות על מדיניות של החמרה כלפי גברים בדבר תלונות כזב של נשים" בכנסת בראשות ח"כ חיים אמסלם בישיבה מיום 18.12.07. כאזרח נאמן של מדינת ישראל ומתוך אמונה בדין וצדק שלה, פניתי למשרד המשפטים בכתב והעליתי את הנושא בתקווה שיתוקן. התפתלויותיהם ותרגילי ההתחמקות שלהם היו מעניקים מדלית פלטינה לצלופח מכוסה גריז באולימפיאדת האומללות של מדינת ישראל. לא נותר לי עתה אלא לפנות לבג"ץ בתקווה קלושה שחשיפה פומבית של פצע מכוער זה יטריד "קצת" את מנוחתם במגדל השנהב. מאז פרסמתי פוסט זה לראשונה (בסוף שנת 2010), הוציאה הפרקליטות שתי גרסאות חדשות של ההנחיה, כל אחת רק יותר גרועה מקודמותיה. רבים מזכירים את הנחיה 2.5 בהופעות ציבוריות ובפרסומים שונים כגורם המרכזי לבעיית תלונות-השווא וכל התופעות הנפשעות-פליליות הכרוכות בכך (בעיקר בהליכי גירושין) אך רובם טועים ומשייכים את ההנחיה לבעיית אפליה מגדרית (המובנית בפרקליטות כחלק מצוואתה הרוחנית של עדנה ארבל וחבר מרעיה) אך הבעיה האמיתית, למי שיקרא את ההנחיה וירים גבה בתמיהה "היכן ראית בה אפליה, כולה נופת צופים של שוויון מגדרי", היא בכך שההנחיה נותנת בצורה בוטה מקום מוחלט לשיקול הדעת של הפרקליט המטפל בתיק אם להעמיד את המתלוננת-הפושעת לדין פלילי כאמור בחוק או למצוא תירוץ קלוש לפטור אותה מאימת הדין. ואם נביא בחשבון שרוב "הפרקליטים" בפרקליטות הן בפועל פרקליטות (ממין נקבה ומחוברות היטב לארגוני הנשים) ואפילו הגברים שנותרו ביניהם כולם כמעט חניכי האסכולה של עדנה ארבל, וזאת מבלי להזכיר את העובדה הבסיסית שבחינה אובייקטיבית מדוקדקת של תוכן ההנחיה "תגלה" שרובה ככולה עוסקת בהכנת התירוצים לאותן פרקליטות וסיבות לא להעמיד לדין פלילי את העברייניות. וכך, מתוך כ-20 אלף תלונות המוגשות בתחום האלמ"ב (וגם עבירות המין) בשנה, בין 50 ל-95% הן תלונות שווא המטות בצורה בוטה את הכף בבתי המשפט למשפחה והפליליים לטובת נשים ומקבעות את הרס התא המשפחתי היהודי בארץ ישראל על בסיס שנאה מגדרית טהורה, ורק 3-5% מתוכן מגיע לידי העמדה לדין (ורק כ-1% – להרשעה שנושאת לרוב עונשים מגוחכים, אך זה נושא לפוסט נפרד). לא סתם עיניה של אלת הצדק מכוסות בסמרטוט !!!
1
0
49
Niv B. Amit
10 באוק׳ 2020
In פורום קפה שפירא
לא רבים יודעים זאת, אבל המסלול לקבלת קביעות באוניברסיטה, קשה אף ממסלול "אסון טבע" של הצנחנים. אולי כעת יודעים זאת יותר בעקבות הסיפור הלוהט על ד"ר איימי בישופ, שיצאה במסע הרג ורצח לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. מועמדים רבים כושלים. הכישלון הוא קשה, כמעט כל אחד מוצא דרך להתמודד עם כישלונו. אבל יש כאלו שנכשלים, וחפים מפשע משלמים את המחיר. חוסר היכולת של ד"ר בישופ להתמודד עם כישלונה הזכיר לי סיפור אחר, על מרצה אחרת, שגם היא יצאה למלחמת עולם לאחר שלא זכתה לקבל קביעות. אבל, בניגוד לד"ר בישופ, שסיפורה לא ישכח כפי הנראה לעולם, יש מי שמנסה להשכיח את סיפורה של אורית קמיר, מרצה כושלת באוניברסיטה העברית, שאף שלא יצאה במסע של הרג, היא יצאה במסע של האשמות כנגד האוניברסיטה וכנגד חברי הסגל בה. לפני מספר שנים, היה עוד אפשר למצוא בפורום "פמיניזם ומעמד האישה", את כתב התביעה של ד"ר קמיר, ואת בקשתה מכל פעילות האתר להפיץ את החומר ו"ליצור גלים ורעש ככל יכולתם". והיום, אפילו במרתפים החשוכים של Google אין זכר לכתב התביעה הזה. ובאמת – חבל ! כתב התביעה הזה מאלף ומרתק ועסיסי: הוא רצוף בהאשמות ובהשחרות מהסוג המיני: על הפרופסור הזה שסירב לקבל תלונה שהגישה קמיר על עובדת האוניברסיטה בגלל "קשר אישי קרוב", והפרופ' ההוא אמר על ההיא ש"לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית" (כך מספר כתב התביעה) וההוא אמר על הזה, שהוא "בחור טוב", שאינו מסוגל להגיד "לא" לסטודנטיות הרודפות אותו. והקרשצ'נדו של מסכת ההבלים הזו הוא בטענה, שדיקן הפקולטה למשפטים, לא פחות, מתנכל מינית לד"ר קמיר, לא בכך שעגב עליה חו"ח, אלא בגלל שסבר שכישוריה האקדמיים היו ירודים... עשר שנים חלפו מאז דחפה עלינו ד"ר אורית קמיר את החוק למניעת הטרדה מינית, ובימים אלו נתבשרנו כי היא חוגגת את המאורע בהוצאת ספר המפרש את החוק, ומדגים אותו. מעניין לדעת אם בספר מוזכרת תביעתה של אחת, אורית קמיר, בתיק ע"ב 2557/01, המאשים לא רק את הדיקן, אלא את האוניברסיטה העברית בירושלים כולה כגוף אחד, בהתנכלות מינית על פי החוק למניעת הטרדה מינית... אופס, כמעט שכחתי, גם את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גייסה קמיר לעזרתה – היא הופלתה, כך טענה בכתב התביעה, רק משום שהיא אישה... ופרופ' אייל בן ארי, אחד משני החברים הגברים שכיהנו בוועדה שבחנה את הישגיה האקדמיים של ד"ר קמיר, יצא אמנם נקי בכתב התביעה, אבל בשנים שחלפו מאז סולקה קמיר מהאוניברסיטה, זכה גם הוא לקיתונות של האשמות בדבר הטרדה, התנכלות מינית, או משהו, והכל בניצוחה של אורית קמיר. איך כותבת אורית קמיר על עצמה: "אישה דומה לשקיק של תה, אינך יודע כמה חזקה היא, עד שתשליך אותה למים חמים"? התביעה של אורית קמיר נסתיימה בפשרה, מיד נבין למה. אבל, להיכן נעלם עם השנים כתב התביעה הזה? בבלוג של אורית קמיר הוא אינו מפורסם, בפורומים הוא נעלם, גוגל לא שמע ממנו. למה? מה יש להתבייש בו? אם את לוחמת כל כך אמיצה נגד הטרדה מינית ובעד זכויות נשים, והודחת מהאוניברסיטה שלך בגלל הטרדה מינית, אז תגידי לנו אורית קמיר, מה יש לך להתבייש בתביעה הזו שלך, מה לא תקין בהאשמה זו שלך שהופלית משום שאת אישה? מדוע לא נדע כולנו מה באמת קורה לך כשמשליכים אותך למים חמים? שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה את הסיבה האמיתית להעלמות של התביעה מהאינטרנט, צריך לחפש לא בכתב התביעה, אלא בכתב ההגנה שהגישה האוניברסיטה העברית. 48 עמודים מוקדשים שם לטענות משפטיות שונות ומשונות בדיני עבודה וחופש אקדמי, ומה לא. אבל בין השורות יש שם אמירה לא כל כך נעימה על אורית קמיר. איך נאמר עליה שם: "לשיטתה הקיצונית - השגויה עובדתית ומשפטית – כישלונה האישי אינו אלא מתקפה אישית ומוסדית מוסווית נגדה ונגד נשים פמיניסטיות באשר הן." בקיצור, במקום ליטול אחריות על כישלונה, היא מטילה אותה על אחרים. בשפה משפטית נאמר גם שם על אורית קמיר ו"מחקריה" כי הם נגועים ב"שטחיות, פשטנות, חד צדדיות שיש עמה הטעיה, וקושי בהצבעה על החיבור והקשרים הסיבתיים שבין החומר התרבותי למשפטי.". אני הייתי מנסח זאת בשפה פחות משפטית: היא פשוט מז...נת את המוח ! ועוד דוגמא לשפה משפטית מסורבלת שבה מתארת האוניברסיטה את אורית קמיר: "נתערבבו לה לתובעת [אורית קמיר, נ.ע.], בין במודע ובין שלא במודע, דמיון ומציאות, ספרות וחיים. עיסוקה המחקרי בנושאים ספרותיים ותרבותיים כ"ציד מכשפות", "לילית", "פאניקה מוסרית" ובקשר בין ספרות ומשפט, קרם עור וגידים והיא עצמה הפכה בעיניה לדמות ממחקריה, ...". תגידו, פרופסורים נכבדים, אי אפשר להגיד פשוט בעברית "חיה בסרט"? ולא נכון יותר להגיד על אורית קמיר שהיא "משקרת", במקום להתנסח בסרבול פלצני שאומר שהיא מגייסת את הדגל הפמיניסטי " ..בחוסר תום לב משווע ובחוסר יושר אינטלקטואלי ואקדמי. ...". אף אחד לא קם באתר האינטרנט שלה, מתארת אורית קמיר את עצמה כ"אידאליסטית... אוהבת מסעות, חתולים, סרטים, חברות וחברים.". גם אני אוהב חתולים, אבל לי זה קצת הפריע שהחתולים הוזכרו לפני בני האדם. מילא. אבל, "אוהבת חברים"? מי שבאמת חושב שבאישה הזו דבר מה שאינו שנאת גברים, שיקום ! ועוד כמה דברים מעניינים מתגלים על שונאת הגברים הזו, על האישה שמקדשת מלחמה על זכותם של הגברים לשוויון ועל זכותם לגדל את ילדיהם. האישה המחבלת בזכותם של גברים לעבוד מבלי שיטפלו עליהם האשמות בהטרדה מינית, על האישה הרעה הזו, שמציגה עצמה כאקדמאית שפויה... אז ככה, מכתב ההגנה עולה שבאף אחת מחמש השנים בהן היא לימדה באוניברסיטה לא קיבלה האישה התוקפנית הזו מתלמידיה (בקורס העיקרי אותה לימדה) בשום קטגוריה אפילו ציון "מספיק", בדרך כלל גירדו ציוניה את ה"בלתי מספיק" מלמטה. מתברר שהיא גם חילקה ממתקים (לא פחות) לסטודנטים יחד עם השאלונים בהם הם נתבקשו לדרג את כישוריה, כדי שאולי יאהבו אותה יותר. אבל רובם סלדו משיטת ההוראה שלה ששילבה ביקורת פומבית והעלבה פומבית של סטודנטים שהביעו עמדות שונות משלה, יחד עם טיפוח להקה קטנה של מעודדות ומלחכי פנכה. עד כדי כך הגיעו הדברים שבאחד מהקורסים בו לימדה, הציון הנפוץ ביותר שקיבלה מהסטודנטים היא המקביל האקדמי ל- 0 עגול... אדם המצויד באיברי רביה נשיים אני מבקש בשלב זה את סליחת הקוראות. כשאני קורא לד"ר קמיר אישה, אני פתאום מרגיש שאני עלול להעליב את בנות המין היפה, והרגיש, והחכם והנחמד והחלש והחזק והנהדר הזה... את אלפי הנשים הנפלאות והרגישות והנבונות והפיקחיות שאני מכיר... לא, אורית קמיר היא אדם רע. יש בעולמנו אנשים רעים, והעובדה שחלקם מצוידים באיברי רביה נשיים, אינה צריכה לפגוע במין הנשי המופלא. אז בואו קוראים וקוראות, נקרא מעתה יחד לאורית קמיר בשם היאה לה, בשם שבו היא מכנה נשים שאינם שותפות לשנאת הגברים המחלחלת בה: "אדם המצויד באיברי רביה נשיים". מתברר מכתב ההגנה גם שהאדם הזה המצויד באיברי רביה נשיים והשונא כל כך גברים, הצליח להכעיס ולהסתכסך כמעט עם כל מי שבא עמו במגע: החל מגורמים בהנהלת האוניברסיטה, דרך חברי פקולטה שונים וסטודנטים רבים וכלה בעובדים הזוטרים ביותר בדירוג המנהלי. גם נשים רבות שנפלו לידו של זה המצויד באיברי רביה נשיים, זכו ליחס פוגע ומעליב במיוחד, וכל הדיקנים שכיהנו בתקופתה היו צריכים לבלות נתח ניכר מזמן בכיבוי השריפות שהבעיר המצויד הזה על "אישיותו המסוכסכת". מה קרה עם התביעה? כרגיל פשרה... זרקו את אורית קמיר מהדלת, במקום מהחלון, במקום לגלגל אותה מכל המדרגות, הראו לה באופן נחרץ את הדרך למעלית שתוריד אותה למקומה. איך אומרים הילדים: "עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו". אמנם הרשו לה ללמד עוד קצת באוניברסיטה, אבל בשום פנים לא בפקולטה למשפטים, וגם זאת לזמן מוגבל ביותר. בקרת נזקים למה לא בוררה התביעה הזו עד תום? מה פשר הפשרה המוזרה הזו? את האינטרס של קמיר להתפשר קל להבין - זה בדיוק האינטרס שגרם לה להעלים את הפרשה הזו מקורות החיים שלה, ולשתוק במקום להמשיך ולהפיץ את כתב התביעה העסיסי הזה. אבל גם לאוניברסיטה היה מה להפסיד. אמנם, ברור היה שבשום פנים ואופן בית המשפט לא יכריח את האוניברסיטה לקבל את אורית קמיר לפקולטה למשפטים. בית הדין לעבודה אינו נוהג לכפות על מעביד להעסיק עובד נגד רצונו. שום בית משפט לא היה עושה זאת בתנאים שבהם 24 מתוך 29 חברי הסגל הקבועים בפקולטה חתמו על עצומה תקיפה ונחרצת הדורשת שהפגע הרע הזה לא ימשיך לעבוד בפקולטה, במסגרת קבועה או זמנית כלשהי. אבל האוניברסיטה התפשרה. היא כנראה חששה מכך שיוצר תקדים של ערעור על תהליכי מתן הקביעות, חשיפת מכתבי המלצה אישיים, ועוד. ויותר מזה, בפשרה הזו, האוניברסיטה יצאה נקייה ממסע הנקם הזה, שגם אם היה מופרך מעיקרו, הוא היה יכול, כמו מסע הירי של איימי בישופ, לפגוע בחפים מפשע. טוב, אולי אתם סבורים שהגזמתי, שאמרתי דברים שאינם אמת, שהשמצתי סתם. אולי אורית קמיר סתם לא רצתה לפרסם את כתב התביעה שלה, למרות שאין לה מה להתבייש בו? אולי סתם המצאתי דברים שהאוניברסיטה העברית הודיעה בתצהיר לבית המשפט שהם נכונים? אל תתעצלו, לכו לבדוק, קראו את כתב התביעה של אורית קמיר http://bit.ly/sodkamus. אם טעיתי, תקנו אותי. אבל, אל תסתפקו בכתב התביעה, לא סתם אורית קמיר קראה להפיץ אותו ולעורר רעש וגלים. קראו גם מה אומרים נשיא האוניברסיטה, הרקטור, הדיקנים שהיו בתקופתה, האוניברסיטה כולה באמצעות כתב ההגנה, על האיש הרע המצויד באיברי רביה נקביים, האיש החי בסרט של אימה ושנאה וסכסוכים ואלימות מינית, http://bit.ly/oritkamir. קראו זאת וידעתם את המעיין ממנו שואב האיש המצויד באיברי רבייה נקביים ושונא האדם הזה את תעצומות השנאה והטירוף האלו שעלולים להסתיים באסון.
לא זכתה לקביעות באוניברסיטה, ויצאה למסע נקמה content media
1