ג'יבריש, או בתרגום לעברית "אי-גיון" היא סוגה ספרותית שעיקרה טקסטים המורכבים ממילים הנשמעות כאילו הן בעלות משמעות
ג'יבריש מעלה שאלות לגבי אופני השימוש בשפה. או האם תתכן שפה פרטית, או השאלות כיצד אנחנו מצליחים לקלוט שפה. אך בעיקר, הג'יבריש משעשע אותנו כי הוא מעין חיקוי של שפה, מבלי להיות שפה
הנה יצירת ג'יבריש מפוארת של לואיס קרול, מ"אליס בארץ המראות". אליס פוגשת בהמפטי דאמפטי ומבקשת שיבאר לה את הבלדה 'ג'באווקי'" (הפטעוני, בתרגום לעברית ) מר דאמפטי משמיע באזניה את הטענה: "כשאני מעסיק מילים, הן עובדות עבורי שעות נוספות" משמע, כל מילה מנפק יותר משמעות ממה שהיתה מיועד לנפק. בהמשך נגלה, אולי, שגם עבור
אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר ואבי חוק יסוד בוד אדם וחירותו - המילים עובדות שעות נוספות
עכשיו מצאתי את התועבה הזו, מפי אהרון ברק. משמעה: החוק הכתוב חסר משמעות. המשמעות ניתנת רק בפרשנות השופט.מרגע זה, ישראל אינה מדינת חוק. אלא מדינת פרשנות" ואני לא מבינה למה ברק עדיין לא מועמד לדין על מרד, מחטף, ויצירת דיקטטורה בראשותו -
לא ייאמן!