במפגש הקודם הראינו כיצד השתית אהרון ברק את הפילוסופיה השיפוטית שלו על תורת המידות של עמנואל קאנט, המבוססת על ציווי אישי ובכך יצר איחוד בין הציווי שהוא ציווה, לכאורה, על עצמו, עם החוק הכללי
הכשל הלוגו (המזעזע) הוא בכך, שברק
א. הכפיף את כל המדינה לצווי הרצון הטוב שלו. ובכך הפר את הציווי האומר שכל אדם הוא תכלית לעצמו
ב. ברק כפה על החוק במדינת ישראל להתנהל כאילו זה חוק טבע וקיים במציאות עצמה, שכל אדם נולדעם זכויות, וכל אדם בן חורין ושעל כן, כל מימוש של הפרת זכויות הוא
א. מעשה שניגוד לטבע
ב. מנוגד להגיון
ג. לא חוקי
ד. לא מוסרי
כך איבדה מדינת ישראל בפועל את כל זכותה המוסרית לנקוט סנקציות כנגד מי שפושע נגדה
בסייג אחד - שהוא סעיף 8 - פסקת ההגבלה - אלא, שהוא מעגלי, קרי: מותר לנקוט סנקציות כנגד אוייב או מסתנן, ובתנאי שהסנקציות תהינה בהתאם לחוק שאומר, שאסור להפר זכויות אדם...)
פועל יוצא
א. הרצון ה"טוב" האישי של ברק (ושופטיו הנבחרים על פי היותם בעלי ערכים זהים) - הוא הביטוי היחיד לכל רצונות האזרחים כולם יחד
ב. מאחר שהציווי הקאנטיאני מצווה על אדם להתעלם מהתוצאות של המעשה, לפעול "כאילו" מציאות ראויה קיימת ,אז המציאות בישראל ורצון העם - אינם כלל מענינו של המשפט
הכלל היחיד שמנחה את העליון הוא - האם השיפוט תואם את מה שהיה צריך להיות חוק כלל-אנושי, אם האנושות היתה כולה קאנטיאנית
לכן, כל המציאות היא מחוץ לשיפוט של בג"צ, לא מתוך נאיביות או ריחוק של מגדל שן, או חוסר היכרות עם רצון העם - אלא מתוקף פילוסופיה שיפוטית מוצהרת ממש.
------------------------
מתוך הבנה, שהמשפט בישראל הפך להיות הציווי הקטגורי האישי של אהרון ברק, במפגש היום נחזור קצת לאחור, וננסה להציג את תורת המידות של קאנט באופן מאורגן
זה יהיו יותר החלק של הפילוסופיה ופחות החלק של הטיפשות
לכן יהיה פחות משעשע, אך לדעתי זהו פרק חשוב, קשה, והכרחי להבנת הנעשה בארץ, ומתוך כך שלברק היתה השפעה גדולה על במשפט בארצות אחרות, אז גם - בעולם