דומה, שהמדע הקדיש מאמצים רבים מדי למפות סוגים של אינטלגנציה, אך בכל הנוגע לסיווג ומיפוי סוגים של טפשות - השטח הזה הושאר, באופן חסר אחריות, לחסדי אינטואציה האישית. על כך שמתי לעצמי כמטרה לאסוף, למיין ולסווג את הטפשות לזניה ולתתי-זניה, כדי שנפתח את היכולת להבחין מול איזה סוג של טיפש אנחנו מתמודדים בכל רגע, מה סוג הכשל ואולי גם לחצוב את הסיבות שהפכו אותו לכזה. לטפשות יש ממד קומי ועל כן ישנן דוגמאות רבות ומפוארות של טפשים ומעשים מטופשים בספרות, בקולנוע, אולי גם יתמזל מזלנו ונמצא פה ושם גם דוגמאות מתוך האקטואליה... במהלך הקורס נלמד מה היה לארסמוס מרוטרדם ("בשבח הסכלות") לומר על הנושא, נבחן כשלים לוגיים, סתירות, פרדוקסים, אוקסימורנים ומטרות שמביסות את עצמן. נבלה עם לואיס קרול, פרויד, וודי אלן, ג'וזף הלר ("מלכוד 22") , ירוסלב האשק ("החייל האמיץ שוויק"), חבורת מונטי פייטון, "1001 שקרים על פיקסו", דאגלס אדמס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") ונגלה מהם ההיגיון והראציונליות, על ידי האופנים המגוונים והיצירתיים שהאדם המציא כדי להמנע מהם. מטרת הקורס היא לחדד את היכולת לטעון טיעונים תקפים ומנומקים, לזהות בקלות כשלים של יריב בעת דיון, נגבש אסטרטגיות להתמודדות עם טפשים והעיקר - נלמד איך לנסות שלא להיות טפשים.
top of page
bottom of page
מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית או האם זה טפשי להיות טיפש
מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית שואבת את מראהו של היקום בכללותו, באמצעות עקרון האנאליזה ע"פ שיטת האומדן מבחוץ של חומר. כלומר, מאחר שכול פיסת חומר ביקום מושפעת באופן זה או אחר מכול פיסה אחרת של חומר ביקום. אפשר, בתאוריה, לערוך אומדן של הבריאה כולה [...] בעזרת נאמר-חתיכה קטנה של עוגיית שומשום. האדם שהמציא את מערבל הפרספקטיבה הטוטאלית עשה זאת למעשה על מנת להרגיז את אישתו. [...] הוא היה אדם בעל חזון, והגות, וכן פילוסוף בעל חשיבה מקורית, חוקר, או כמו שהעדיפה אישתו לכנות זאת-אידיוט.
היא נהגה להציק לו בלי סוף בנוגע לזמן המופרז לחלוטין שבילה בלטישת מבטים אל מרחבי החלל, או בהגות במכאניזם של סיכות ביטחון, או בעריכת אנאליזות ספקטוגרפיות של חתיכות עוגיות שומשום. 'אין לך שום חוש לפרופורציות בחיים?!' הייתה נוזפת בו, לפעמים שלושים ושמונה פעמים ביום. וכך, בנה את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית. להוכיח לה. לקצה אחד חיבר את המציאות כולה, כמו שהיא, מתפרסת באמצעות תהליך האומדן מבחוץ, מורכבת מחתיכת עוגיית שומשום. לקצה האחר חיבר את אישתו: כך שכאשר הפעיל את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית ראתה אישתו, בהרף עין, את האינסופיות הכוללת של הבריאה, ואת עצמה ביחס לזה. למרבה זוועתו של טרין טראגולה, השמיד ההלם את מוחה לחלוטין; ואולם הוא גילה בסיפוק כי הוכיח מעל לכל ספק, כי אם יש חיים ביקום עצום ורב כל-כך,הרי הדבר האחד שאין צורות החיים יכולות להרשות לעצמן הוא חוש פרופורציה." [1]
האם יכול להיות, שהפכנו "חכמים יותר מהנחוץ לנו"? האם יתכן שיש בנו "עודף" היגיון" – שמרחיק אותנו מידיעה אמיתית על העולם? נבדוק זאת על פי ההוכחה האונטולוגית - שהיא לוגית להפליא אך מוזרה, להכעיס:
[1] דאגלס אדמס, המסעדה בסוף היקוםi