וסיימנו עם השאלה - אילוכשלי תבונה ניתן למצוא פה

דג הבבל

דג הבבל הוא חיה, שהתפתחה במקרה, על דרך האבולוציה. הדג ניזון מגלי מוח, ופולט תרגום מכל שפה ביקום, לכל שפה. לכן, כל מטייל בגלקסיה מחזיק דג כזה בתוך האוזן ונפתרת כך בעיית השפה. (שימו לב לקשר שבין "חקר הלחם בחמאה" – של לואיס קרול, בן ארצו ואביו הרוחני של אדאמס – ההפוך לדג הבבל: החרק התפתח על ידי "אבולוציה " כדי להולד, לא למצוא לעולם את מזונו ולמות תמיד –לעומת דג הבבל , שמזונו ומה שהוא פולט –התפתח במקרה מוחלט להיות הדבר הכי שימושי ביקום...) נוסף על כך, נשאל אולי- מאחר שמהותו של דג היא – שהוא חיה החיה בתוך מים, מה הופך את דג הבבל - לדג? כאן אולי מתלוצץ אדאמס על שאלת המהות של אריסטו.אך נניח לזאת לעת עתה)

הטיעון הלוגי לאי קיום האל

כיוון שזהו צירוף מקרים בלתי מובן באופן מוזר כל כך שמשהו שימושי באופן מבלבל את המוח כל כך התפתח באופן מקרי לחלוטין כל כך, בחרו כמה הוגים לראות בכך הוכחה סופית ונחרצת לאי קיומו של אלוקים.

הטיעון נשמע כמו:"אני מסרב להוכיח שאני קיים" אמר אלוקים "שכן הוכחה נוגדת אמונה,ובלי אמונה אין אני ולא כלום."

אבל אמר האדם.דג הבבל תוקע אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה.זה מוכיח שאתה קיים,ולפיכך,על פי טיעוניך שלך,אינך קיים. מ.ש.ל.

אוה,אמר אלוקים על זה לא חשבתי.ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון.

אה,זה היה קל,אומר האדם ובתור הדרן,ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן,ונהרג במעבר החצייה הקרוב.

דאגלס אדמס | מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

ב"לוגית" זה הולך כך

הנחה: אלוהים קיים

טענה ראשונה: הוכחה , נוגדת אמונה

טענהשניה : קיומו של דג בבל מוכיחה, שקיים מתכנן לעולם

טענה שלישית : טענה 2 סותרת את טענה 1

מסקנה על דרך השלילה: לא נכון, שאלוהים קיים

מ.ש.ל

אדאמס מערב פה שתי הוכחות מפורסמות מאד וחזקות מאד לקיום האל,יחד (אדמס היה חברו האישי של רצ'ארד דוקינס, האנטגוניסט הקולני ביותר לתיאוריות בריאתניות. ומעניין, שגם לדוקינס יש טיעןן שניתן לנסח אותו בדומה מאד

להוכחה האונטולוגית. אנסה לנסח אותו כך ועל הדרך – נמצא גם את ההוכחה הטלאולוגית – "הטיעון למורכבות"

הנחה: אלוהים קיים

טענה: שעון הוא מכונה מורכבת מכדי שמישהו יניח, שנוצר על דרך מקרה

טענה:היקום מורכב משעון – באופן אינסופי

טענה: אם לשעון היה "מתכנן" קל וחומר, למשהו יותר מורכב היה מתכנן יותר מורכב גם יותר מהמהנדס של השעון וגם יותר מורכב מהיקום

(הנחה מובלעת: היוצר בהכרח, גדול יותר מהיצירה)

טענה: היקום מורכב באופן אינסופי

טענה: המתכנן של היקום בהכרח גדול יותר מהיקום עצמו

מסקנת ביניים (וסיום הטיעון הטלאולוגי המקורי): מה שגדול יותר מכל מה שיש- בכללותו – זה אלוהים. לכן, אלוהים

דוקינס אנטינומיה

(אני מנסחת את הטיעון של דוקינס כך לצורך העניין, לא במילים שלו) האנטינומיה (סתירה לוגית שבה שני טיעונים סותרים אלו את אלו: )

הנחה: אלוהים נברא

טענה: כל דבר קיים או נברא או נוצר במקרה

שעון מורכב מכדי שנניח, שנוצר במקרה

טענה: היקום מורכב מכדי שנניח שהוא נוצר במקרה

מסקנת ביניים: לכל דבר, יש משהו גדול ומורכב ממנו, שברא אותו

טענה: גם לאלוהים יש משהו גדול ממנו שברא אותו

טענה: על פי הגדרת האלוהים -אלוהים הוא הדבר הגדול ביותר

טענה: טענות 4-5 סותרות זו את זו

מסקנה: אלוהים לא נברא

****

הנחה : אלוהים נוצר במקרה

טענה: לא יתכן, שהבריאה, על כל מורכבתה - נוצרה במקרה

טענה: אלוהים יותר גדול ויותר מורכב מהבריאה שלו-

טענה: קל וחומר, שמשהו מורכב ממנו נוצר במקרה.

מסקנה : אלוהים לא נוצר במקרה

הוכחה על דרך השלילה: מסקנה ראשונה, אלוהים לא נברא, מסקנה שניה: אלוהים לא נוצר במקרה. אין אפשרות שלישית ולכן: אלוהים לא קיים.

מכל מקום אנחנו רואים פה שתי הוכחות לוגיות, על פי אותה מערכת לוגית,עם אותם כללים לוגיים, של שני אנשים : אנסלם ודוקינס - ששניהם מסכימים ביניהם על משמעות המושגים הרלוונטיים וגם על שטית החשיבה – אך משום מה , מגיעים למסקנות הפוכות (זה קורה המון, בפילוסופיה). זה אומר משהו על הפילוסופיה .מה זה אומר על טפשות? על ההגיון ככלי המחשבה היחיד שיש לאדם? מה זה אומר על האדם עצמו?

את השאלות הללו ננסה לברר יחד במהלך הקורס. ויש ששער, שלא נגיע למסקנות חד משמעיות. הבירור הוא שחשוב.

ההוכחה האונטולוגית

הטיעון האונטולוגי לקיום האל הוא טיעון לוגי-שמסקנתו מוזרה ובה בעת, נטולת כל דופי מבחינת הלוגיקה הצרופה. לוגיקניים רציניים מאד מאז ועד היום, רואים אתגר ממשי בטיעון הזה, שהושמע לראשונה מפי אנסלם, במאה ה-11 :

"אם זה שאין אנו יכולים להעלות על דעתנו גדול ממנו קיים בתפישתנו בלבד, הרי שאותו זה שאין גדול ממנו הוא כזה שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך ברור כי דבר זה בלתי אפשרי. על כן, אין ספק כי ישנו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בתפישתנו וגם במציאות. ודבר זה קיים לבטח, שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים. משום שאפשר להעלות על הדעת דבר שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים; וזהו גדול מאותו אחד שניתן להעלות על הדעת שלא יתקיים. על כן, אם זה אשר לא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו יכול להתפש כבלתי קיים, הוא אינו זה אשר אין להעלות על הדעת גדול ממנו. אך כאן יש סתירה שאין ליישבה. יש, על כן, בוודאות גמורה דבר שאין להעלות על הדעת שגדול ממנו יתקיים, שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת שהוא לא יתקיים; וזהו אתה, אלי, אלוהינו.

במילים אחרות:

אם ניתן להעלות על הדעת משהו, שיש לו את כל התכונות (כך הוגדר אז מושג האלוהות: זה שיש לו את כל התכונות והוא כליל השלמות), אז מה מבין שתי האפשרויות – הוא "כליל שלמות": משהו שיש לו את כל התכונות למעט "קיום" או – משהו שיש לו את כל התכונות, כולל גם "קיום". ברור לכל בר דעת – שהאפשרות השניה גדולה יותר, ומאחר שגם הכופר אינו מתנגד להגדרה של אלוהים (קיים או לא) – ככליל שלמות – אזי אדם בעל הגיון תקין חייב עתה להבין - שאלוהים קיים בהכרח, על פי שיטתו של הכופר עצמו.

אחת הדרכים להפריך את ההוכחה היא לטעון – ש"קיום" אינו תכונה (קאנט) : מה שקיים, ה"קיומיות" שלו היא חלק ממנו. מה שלא קיים, לא ניתן לייחס לו "קיום" כתכונה. וכרגיל, לדאגלס אדמאס יש מה להגיד בעניין: קבלו את דג הבבל:

מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית או האם זה טפשי להיות טיפש

מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית שואבת את מראהו של היקום בכללותו, באמצעות עקרון האנאליזה ע"פ שיטת האומדן מבחוץ של חומר. כלומר, מאחר שכול פיסת חומר ביקום מושפעת באופן זה או אחר מכול פיסה אחרת של חומר ביקום. אפשר, בתאוריה, לערוך אומדן של הבריאה כולה [...] בעזרת נאמר-חתיכה קטנה של עוגיית שומשום. האדם שהמציא את מערבל הפרספקטיבה הטוטאלית עשה זאת למעשה על מנת להרגיז את אישתו. [...] הוא היה אדם בעל חזון, והגות, וכן פילוסוף בעל חשיבה מקורית, חוקר, או כמו שהעדיפה אישתו לכנות זאת-אידיוט.

היא נהגה להציק לו בלי סוף בנוגע לזמן המופרז לחלוטין שבילה בלטישת מבטים אל מרחבי החלל, או בהגות במכאניזם של סיכות ביטחון, או בעריכת אנאליזות ספקטוגרפיות של חתיכות עוגיות שומשום. 'אין לך שום חוש לפרופורציות בחיים?!' הייתה נוזפת בו, לפעמים שלושים ושמונה פעמים ביום. וכך, בנה את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית. להוכיח לה. לקצה אחד חיבר את המציאות כולה, כמו שהיא, מתפרסת באמצעות תהליך האומדן מבחוץ, מורכבת מחתיכת עוגיית שומשום. לקצה האחר חיבר את אישתו: כך שכאשר הפעיל את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית ראתה אישתו, בהרף עין, את האינסופיות הכוללת של הבריאה, ואת עצמה ביחס לזה. למרבה זוועתו של טרין טראגולה, השמיד ההלם את מוחה לחלוטין; ואולם הוא גילה בסיפוק כי הוכיח מעל לכל ספק, כי אם יש חיים ביקום עצום ורב כל-כך,הרי הדבר האחד שאין צורות החיים יכולות להרשות לעצמן הוא חוש פרופורציה." [1]

האם יכול להיות, שהפכנו "חכמים יותר מהנחוץ לנו"? האם יתכן שיש בנו "עודף" היגיון" – שמרחיק אותנו מידיעה אמיתית על העולם? נבדוק זאת על פי ההוכחה האונטולוגית - שהיא לוגית להפליא אך מוזרה, להכעיס:

[1] דאגלס אדמס, המסעדה בסוף היקוםi

ארסמוס מרוטרדם

אחד מהבודדים, או לפחות מהראשונים שניסו להתחקות ואף למפות את הסכלות היה ברנש הולנדי מלומד שחי במאה ה-14 ברוטרדם. ארסמוס מרוטרדם שהוטרד בעיקר משיטות הלימוד הנוקשות והפורמליזם של ימי הביניים, פרסם בשנת 1509 מאמר שנקרא "שבחי הסכלות", ונחשב לאחת מהיצירות המשפיעות בתרבות המערבית. "יותר משנתכונתי לעסוק במאוס ובבזוי, רציתי לתאר את המגוחך בחיי באדם"[1] , הוא מצהיר בהקדמה המופנית לידידו תומאס מור. על פי ארמסוס החוכמה, החיים על פי השכל בלבד, דנה את האדם לאמללות שברכישת ידע חסר תועלת, להבנה מיותרת ומדכאת של מצבו העגום לאשורו. החכם מאבד את יכולת החיברות ואת היכולת לאהוב. מכלה את חייו בהמצאת תיאוריות שלא ניתנות לאימות, במקום לרכוש כישורי חיים בסיסיים.

הסכלות, לעומת זאת, היא התכונה שבזכותה החיים נסבלים: היא חיי הרגש, שבניגוד לשכל, מאפשרים את השמחה, הסליחה, הידידות, הגבורה, המדע והאמנות. הטפשות היא עליזה וחברתית, משמרת את הנעורים. הטיפש חי חיים של אשליה מנחמת, ללא סבל מיותר הנובע מחינוך נוקשה ומנוגד לטבעו. סכלות מאפשרת את ההטייה הסובייקטיבית שבזכותה נאהבים גם הפחות ראוים אובייקטיבית, היא הבורות המבורכת בנוגע לקיומו האבסורדי וכל אלו תורמים לאושרו. אראסמוס אולי לא התכוון לכך, אבל משתמע מדבריו, שנחוצה טפשות כדי להאמין שהחיים ראויים לחיותם.

קשה לדעת היום למה בדיוק התכוון ארסמוס. האם התכוון רק להציף את בעיית הנוקשות הדוגמטית על דרך ההומור ולגרום למלומדים של תקופתו לשחרר קצת את העניבה, או האם המוטיבציות שלו היו קומי בלבד או להפך – רציניות לחלוטין. כי אם כך, מתבקשת השאלה ההגיונית: אם הסכלות כל כך מועילה לאדם – מדוע היא נחשבת כטפשית? האין זה יותר ראציונלי להיות טיפש? האמת היא שגם ארסמוס מסתבך קצת בדיכוטומיה המתהפכת הזאת. הראציונליות מביסה את עצמה !

מצד אחד, הטפשים הם המורמים-מעם: הפילוסופים והתאולוגים (כמוהו!) שמקדישים עצמם להשכלה חסרת ערך, אבירים שמקריבים את כבודם בחנופה, כשמטרתם היא להשיג....כבוד. המלכים חיים בתוך סיוט של מאבקים ורצח.ולשם מה?

נראה שארסמוס מבחין בין בהתנהלות מטופשת "טבעית" ומבורכת, שמאפשרת שמחה, לעומת התנהלות ראציונלית, שמתאימה באופן מושכל את האמצעים הנכונים להשגת מטרות מטופשות. אם אכן המטרה היחידה הראויה היא האושר, שממילא מושג דווקא כשהאדם נמנע מלהציב לעצמו ייעדים מושכלים, אז הראציונליות אווילית תמיד. ובמיוחד כאשר מטרותיה מביסות את עצמן, כמו רדיפת בצע, כבוד ושררה.

חיים שמאלצים אדם להשפיל את עצמו ולהתרפס בפני אנשים כדי להשיג כבוד מביסים את עצמם. כשמקיאוולי (איש תקופתו של ארסמוס) מונה את הדברים שאותם נסיך צריך לעשות כדי להשיג ולשמור על מעמדו: לשקר, לרמות, לגלות אכזריות, לא לתת אמון באף אחד לעולם ולעמוד תמיד על המשמר מפני אוייבים ומפני הקרובים ביותר, לוותר על מרבית התענגות כי אלו עלולים להמית קלון אם מישהו מהקרובים לו ימעלו באמונו ויגלו ברבים, כמו גם מומלץ להשתנות תדיר –בהתאם למציאות משתנה – משמע לוותר על העצמיות, החירות, השלווה, הביטחון, חברים ומשפחה - קשה למצוא ולו סיבה אחת מדוע שמישהו בכלל ירצה לטרוח להגיע לשלטון. ולא בטוח שזה בדיוק מה שמקוויאלי לא ניסה לעשות – להפחיד את בני מדיצ'י להבריח ולפטור את בני פירנצה מרעתם.

משתמע, שסכלים אמיתיים, במובן השלילי, הם אלו שיש להם די חוכמה, להציב לעצמם מטרות מטרות פרדוקסליות. הסכלים הנכונים הם כמו חתולים- שיש להם מספיק שכל לא להצליח ללמוד טריקים דביליים, שכלבים בסכלותם כן מצליחים ללמוד.

האושר לדעתו נמצא בהתאמה אל המציאות מבלי, חלילה, להבינה לאשורה. שום דבר לא יכול להיות טוב בהבנה טובה מדי של העולם. מה יועיל לאדם שאינו אלא גרגר אבק אבוד בתוך יקום נטול גבולות- חוש לפרופורציה? למעשה, היכולת לאמוד את מקומך הפרופורציונלי הוא הרעיון מאחורי מכשיר העינויים האיום ביותר בגלקסיה:

[1] אראסמוס מרוטרדם בשבחי הסכלות בתרגום חיים הלפרין ספריית פועלים הקיבוץ הארצי. עמוד 11

פרויד ושאלת הרצון החופשי

פרויד פחות או יותר חיסל את האפשרות להניח רצון חופשי – משום שעל פי תורתו – האדם אולי פועל מתוך מניעים לא ראציוליים (למה אנשיםמעשנים אם זה פוגע בבריאותם) -עדין – הנפש שלנו על כך רבדיה - היא ראציונלית באופן מוחלט. על פי הפסיכואנליזה – ישנה סיבה , לרוב נסתרת, לכל פעולה אנושית, יש פשר – לכל חלום הזוי, ורק כך – מתאפשרת הפסיכואנליזה. אם היה מניח שלא ניתן לחצוב את הסיבה, לא היה ניתן להבין את הנפש ובוודאי לא "לרפא" אותה.

אבל אולי פרויד טעה? מה אם מקור הסיבתיות (מה שהופך כל פעולה למשרתת מטרה – משמע –ראצינליות) היא לא בפעולה, או בנפש, או באדם – אלא רק במוגבלות התבונה – שלא יכולה להבין אלא בעזרת –סיבתיות? משמעות הדבר תהיה – שהאדם בעל רצון חופשי באמת, אבל רק אין לו כלים לחשוב על עצמו,ככזה?

ולעניינו שלנו: האם אדם לא ראציונלי הוא טפש, או - שהוא פועל ממניעים נסתרים לו עצמו , או, שהוא למעשה מאז ומתמיד ממילא כבר השיג את החירות -המטרה הגדולה ביותר שאליה חותרת האנושות - ורק לא מצליח לספר זאת לעצמו?!

אם זה נכון (ואני חושבת שיש לי ממצאים הרומזים , שאכן זה נכון) – הציפייה שלנו מעצמנו להיות רציונליים – מרחיקה אותנו ממטרת העל האנושית וכך – הראציונליות עצמה – אינה ראציונלית!

זו, אכן, הטענה של תורות המזרח, כנגד תרבות המערב! אולי אנחנו טועים כבר 2500 שנה?!

ארסמוס מרוטרדם טען בדיוק זאת

האם הראציונליות הגיונית

ומפה גם צצה שאלה חדשה: כדי לגזור את המטרה הנסתרת, אולי, מתוך הפעולות הלא ראציונליות לכאורה, נחפש כמובן – מה משרתות הפעולות הללו באמת. לדוגמה, מאחר שמרבית הפעילות של אלו המצהירות שמטרתן"העצמת נשים" הפוכות להעצמה – אולי המטרה היא החלשת נשים. החלשת אוכלוסיה מחזקת את המנהיג שמתנדב ל"הגן" עליה. וככל שהאוכלוסיה מפוחדת יותר וחלשה יותר כך הוא, או היא, נחוצים יותר. עכשיו – כשמבינים את המטרה,גם האמצעים הופכים להיות ראציונליים. אלא, שהאם אין פה טיעון מעגלי שבו אני מסיקה מטרה, מתוך אמצעים. המעגליות פה היא ההנחה המוקדמת - שישנה ראציונליות בכל פעולה אנושית. ולכן, ניתן להבין החלטות שונות של דמויות הסטוריות. למעשה רק כך אנחנו יכולים לחצוב הבנה כלשהי. לדוגמה: מדוע נפוליאון פלש לרוסיה? לכאורה, זו היתה טעות של טירון מוחלט. לכן היסטוריונים יחפשו סיבות כגון : נפוליאון השתגע, וחשב שהוא נפוליאון. משמע – שאין מטרה ארצית שלא יצליח לכבוש, ללא קשר לנסיבות. עתה, ניתן להבין את הראציו שמאחורי המעשה: נפוליאון פשוט טעה בהערכת כוחו ומאחר שהאמין שהוא כן יכול לנצח – בוודא שזו סיבה טובה לצאת למסע הכיבוש.

הבעיה שלנו היא כזו: אנחנו יכולים להבין מעשים של בני אדם רק אם אנחנו מוצאים את הסיבה להן. סיבה – מניחה ראציונאליות (ההפך אומר: שמישהו עשה משהו ללא כל סיבה, אבל אז – אנחנו לא מבינים את מניעיו, ולכן – לא מבינים את האירוע כלל. וזה – בלתי נסבל עבור חוקרים הסטוריים)

והנה תהייה: גם אם נניח, שבני אדם פועלים מתוך ספונטניות מוחלטת – ללא תכלית או סיבה – אין לנו שום כלי מחשבתי לזהות זאת. כי – כדי להבין פעולה – עלינו קודם כל להניח שהיתה שם סיבה. (מטורפת ככל שתהיה).האם יכול להיות – שבגלל הכשל שלנו – אי היכולת להבין פעולה מבלי לגייס את הסיבתיות שלה- אנחנו עיוורים חלוטין לעובדה –שאנחנו למעשה בני חורין, הפועלים ללא תכלית, פעולות שהן באמת מתוך רצון חופשי

האם יכול להיות -שרק האופן המוגבל שלנו בהבנת דברים – הוא זה שגורם לנו להניח שרצון חופשי אינו בגדר האפשר

אי ראציונליות של הפמניזם הפרוגרסיבי

כאשר ארגוני נשים מבקשות להעצים את מעמד האישה על ידי מתן דגש על כל מה ש"מחליש" אותה, כמו הטרדות מיניות – הן הופכות את האישה לתלויה במנגנוני שלטון כמו חקיקה, משטרה, בית המשפט, ארוני נשים – והתאגדויות של נשים יחד תחת מנהיגה – שרק כל זה יכול "להגן" על האישה בעולם שהולך והופך , מפאת הגדרה בשפה, למאיים יותר ויותר עבור הנשים ומינגד – מפחיד את הגברים עד כדי כך – שהם מפסיקים להעסיק נשים בשוק העבודה.

אנקדוטה בענין הזה: סיפר לי מישהו, שבעבודה שלו פנתה אליו אחראית על "דיברסיטי" (הכלל שקובע שבעל תפקיד יועסקו מספר שווה של נשים וגברים, וכן ערבים, הומואים, וכו'). אני מקוה, שאין צורך להסביר לכם את עומק הטמטום שבדרישה הזו. אבל, מאחר שלא ניתן כיום להאבק במגיפת הטמטום, צריך להשתמש בכלים האימבצייליים שלהם – כדי להביס אותם לשיטתם הם. הצעתי לאותו גבר מגודל וחזק לענות לחסידת הדיברסיטי – שמאחר שהוא טרנסג'נדר, המיגוון מושלם כי עכשיו יש שם גם אישה, וגם נציג של מיעוט הנרדף של בני האדם בעלי מיגדר לא בינארי. אין לה שום דרך להתנגד לכך משום שאין לה שום זכות להתערב בבחירה של אדם להגדיר את עצמו. אני סבורה שיש לאמץ מענים שכאלו באופן גורף בכל פעם שהטמטום הפרוגרסבי חודר למרקם השפוי בארגון שלכם.

השאלה שנעלה היא – מאחר שללא ספק מדובר בפעלות שמביסות את מטרתן – אם זו תמיד חוסר ראציונליות- שמא- מדובר אולי במטרה אחרת, שאינה המטרה המוצהרת. ואם כן ,מה יכולה להיות אותה מטרה נסתרת

אי ראציונליות

ראציונליות מוגדרת כיכולת להתאים אמצעים למטרה. כאשר האמצעים מביסים את המטרה – זו אי ראציונליות בהתגלמותה. ועל כך נרחיב בשיעורים הבאים.

הבאנו מלואיס קרול את דוגמת חרק Bread-and-Butterfly שנולד רק כדי לא למצוא את המזון שלו – ולמות – תמיד

Bread-and-Butterfly.

אליס: ממה הוא חי

מדריך: הוא ניזון מתה חלש עם קרום

אליס: ומה קורה אם הוא לא מצליח למצוא את זה

- הוא מת, כמובן

או, אמרה אליס, זה בוודאי קולה לעיתים תכופות

- זה קורה תמיד

מגבת

למה צריך לקחת איתכם מגבת, כשאתם תופסים טרמפים בגלקסיה?

משום שהנהג, שרואה שיש לך מגבת , מניח מכך (בטעות, מן הסתם) שיש לך גם תיק רחצה, משחת שיניים ודאודורנט ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") . כך מרצ טועה לחשוב שהיא "פלורליסטית" משום שלהבדיל מכולם היא מוכנה להיות סובלנית למי שאף אחד אינו סובלני אליו (ובצדק!) אך אינה סובלנית לשום דבר שיש בו סממן של זהות "מדירה". כמו ציונות, יהדות, וכו. מרצ מבקשת שכולנו נהיה "עם ככל העמים" – ולא רק "מדינת יהודים" - וכבר הבנו שזה אוקסימורון והסתירה הפנימית הזו מולידה עוד סתירות פנימיות כמו "פרדוקס הפלורליזם".

התוצאה שכל זה הוא אי ראציונליות: מצביעי מרצ מאמינים שהם חופשיים ופתוחים לעומת כל הימין –ש"מדיר" לא יהודים או "שונים" ו"אחרים" למעשה – מחשבה כזו מביאה אותם לאמץ רעיונות – משום שהם מתועבים על הכלל – וכך הם משרתים יותר מכל את הקבוצות חסרות הסובלנות ביותר ליהודים, קרי – את האנטישמיות הערבית הרצחנית וגם את זו – העולמים.

זה מסביר את תיאורית ה"מגנט" :כיצד רעיונות קיצוניים ביותר הם גם הדומים ביותר. ואיך מטרות –מביסות את עצמן. שזה מוביל לסוג טפשות המוגדר כ"אי-ראציונליות"

"מפלגה פלורליסטית"

אוקסימורן נוסף הוא "מפלגה פלורליסטית" הוכחנו את זה בניסוי המזגן: לענות על השאלה, האם המזגן צריך להיות דולק, חילקנו את הקהל לכמה קבוצות:

1. קבוצה פלורליסטית, שטוענת שהסוגיה תוכרע ע"י הצבעה בלבד

2. קבוצה שטוענת שאין בכלל מה לדבר על הצבעה –אלוהים ציווה שהמזגן יהיה דולק

3. קבוצה אחת עומדת על כך שכל מה שקבוצה (2) רוצה -הם רוצים ההפך

4. קבוצה שטוענת שמי שיקבע על המזגן זה רק הם, או שיהרגו את כולם

נשמע, כאילו הקבוצה הראשונה היא הצודקת משום שרק היא דמוקרטית.אלא שבמבט שני מתברר, שהקבוצה הפלורליסטית אינה סובלנית כלל לקבוצה (2) שההצבעה מנוגדת לדתה. אינה סובלנית לקבוצה (3) ו-(4) כי גם הם אינם "פלורליסטים" ומתנגדים להצבעה. וכך יוצא, שאף אחת מהקבוצות אינן פלורליסטיות כללל ועיקר. וכדי לחדד את העניין. הבה נניח, שהסוגיה על הפרק אינה "מזגן" אלא השאלה – "האם על המדינה להעלות תינוקות על המוקד" . האם גם עכשיו נראה לכם, שהקבוצה ש"מוכנה" להצבעה – היא גם הסבירה ביותר?

מכאן צריך להבין גם ש"פלורליזם" לא יכול להיות ערך. ה"פלורליסט" מוצא עצמו מחוייב לדחות את כל הערכים המתקבלים על הדעת ומחוייב לאמץ אך ורק את אלה –שאינם באים בחשבון על פי כל תפיסת מוסר, תפיסת מציאות או –ערכים בעלי ערך השרדותי

פלורליזים גם אינו "תכונה". כמו שלהיות מיוחד – אינה תכונה של אדם. בשני המקרים – מדובר רק במכלול נתון: אדם הוא פלורליסט רק אם הוא דוגל בכלל מכונן - שעל פיו החברה צריכה להיות מגוונת בדעותיה ולא מדירה דעות. אדם לא יכול להיות בעל הערך "פלורליזם" כי זו סתירה פנימית ואין שום מצב ענינים אפשרי שכזה – אלא אם מניחים שיש אדם שמאמין בדברים שהוא עצמו אינו במאמין בהם – בהכרח!

ואי אפשר בלי לואיס קרול. המלכה מספרת לאליס, שבממלכה שלה יש עמקים , שהם יותר גבוהים מההרים של הממלכה שבה הם נמצאות כרגע:

אליס : אני לא יכולה להאמין לזאת

מלכה: זה משום שאינך מתאמנת! בגילך, אני הייתי יכולה להאמין לפחות לשישה דברים שלא ייאמנו, וזאת עוד לפני ארוחת הבוקר

המסקנה מהתרגיל המחשבתי הזה היא, שקבוצה חלקית בתוך ארגון (למשל מתוך כלל המשתתפים בכיתה, או מפלגה אחת בתוך מדינה) לא יכולם לעולם להיות "פלורליסטים". הפלורליזם מיוחס רק לכלל הקבוצה (כיתה, מדינה).

מרצ רואה עצמה כמפלגה פלורליסטית. משמע, סובלנית לכולם. זה פשוט טעות של סתירה פנימית, ולראייה, אם זה היה באמת נכון – למרצ היו 120מנדטים,ולא חמישה. בפועל, מרצ דוחה כל מי שאינו "פלורליסט נאור": חרדים, דתיים, ימנים, מתנחלים, הומופבים, מיזוגנים ובעצם – כל מי שאין לו את הערכים של מרצ. מרצ כן סובלנית לקבוצות הקיצוניות ביותר - כמו ארכי מחבלים פלסטינים. למה?

אוסקסימורון

השם "הפילוסופיה של הטפשות" הוא אוסימורון. ביטוי בעל סתירה פנימית. הצגנו את הסתירה הזו דרך המשפט "אני האדם היחיד, הלא מיוחד, בכל העולם כולו" – ומשם לסרטון מ"בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון – על ההמון שצועק במקהלה "כולנו אינדיבידואליסטים" כהד לדברי המנהיג שטוען שהם לא צריכים שיגידו להם מה לחשוב. כשמישהו אחד בקהל אומר "אני לא אינדיבידואל" - מייד כל האינדיבדואליסטים מהסים אותו.

האוקסימורון הוא פסוק משעשע לעיתים, וגם מלא שירה בעומק פואטי. אבל חישבו למשל כמה נזק גורמת לנו השאיפה האוקסימורונית "להיות עם ככל העמים"

שהרי, אם היינו "ככל העמים"- לא היינו עם כלל. מאחר ש"עם" – יש לו תכונות שמיחדות אותו (כל עם הוא "אינדיבדואליסט"), ומאחר שאין עם – שניתן בכלל לומר עליושהו "ככל העמים" –הרי ל היינו מצליחים להיות "עם ככל העמים" היינו העם האחד, היחיד והמיוחד מכל העמים כולם – שאין לו שום ייחוד או זהות. כך שלהיות עם ככל העם זה לא להיות עם , או - לא להיות ככל העמים.

וכך, אמונה במושג שאין לו שום מצב עניינים להתקיים מכתיב לנו את מחיקת הזהות שלנו – והופכת אותנו לכלום הייחודי ביותר בין כל העמים...

במפגש הראשון שלנו הוצג חלק מתוכנית הקורס כולו. בשבוע הבא, נשלים את ההצגת החצי השני, ולאחר מכן, במפגש שלאחריו –נתחיל להכנס לעומקם של דברים.

אז, מה היה לנו? נראה בפוסטים הבאים