הדעה האחת מייצרת רעיונות דפקטיביים מנישואי קרובים 

דברים שאמרתי בערב השקת הקתדרה | גלי בת חורין | פורום קפה שפירא 

מה  אתם הייתם עושים, אם באמצע חייכם הייתם מגלים שאתם חולשים אוצר
שאין שום דרך, למממש אותו? 
מה אתם הייתם עושים,  לו חייתם בסביבה שבה  בני אדם חיים על תזונה דלה, עלובה,  לא מזינה, לא משביעה , ושמנגד -  ישנה מסעדה. מלאה כל טוב, ושיש בה שפים  מוכשרים, גאוניים ממש. מתפקעים מרוב השפע שהם רוצים להעניק. אבל שהעגלים-  לא רוצים לינוק?

שלתזונה הדלה הם קוראים "שפע". מגוון.  ואת השפע האמיתי, המגון האמיתי -  הם תופסים כרעיל? 

 

על חברי פורום קפה שפירא 


מה אתם הייתם עושים במקומי, אם הייתם מגלים, כמוני, שיש לכם קבוצה. ושככל שאתם מכירים  את החברים יותר לעמוק – אתם מגלים שכל אחד מהם מלא, וגדוש. בעושר, בתוכן, בחכמה? 
וכל זה – לא מגיע לציבור, לא מעשיר את סדר היום. להפך – זה סגור בתוך מערה  סגורה, מחשש שיפגעו במי שיספר לעולם שישנה חירות שם בחוץ? 
בעוד -  שבצינורות הרגילים- האקדמיה, התקשורת.  – חוזרים ודשים שוב ושוב ושוב באותם כמה מסרים נדושים, חלקם שקריים, רעיונות שנכשלו כשלונות קולסליים – קטסטרופליים,  ישנם אנשים אחרים שיודעים דברים שלעולם לא ידברו  עליהם בתקשורת. שלא יקראו עליהם בספרים. שלא יעשו עליהם סרטים 
ככל שאני גיליתי מחברי בפייסבוק עוד פרשיות הסטוריות מושתקות או מודחקות -  תפסתי בין היתר שאין מקום בארץ , אין כמעט אדם בארץ -  שלא ניתן לכתוב עליו סרט עלילתי מלא! 
אבל מה? 

 

על הקולנוע הישראלי


 הקולנוע הישראלי מייצר שוב ושוב- רק את אותו סיפור אחד , מאותה זווית ראיה-   ושרק הניצבים מתחלפים.נארטיב של 3000 שנה, של עם יוצא דופן בכל קנה מידה, עם סיפור חיים של רדיפה ופליטות, סיפורי השרדות שאף יוצר, מוכשר ככל שיהיה לא היה יכול לדמין, סיפורים טרגיים,קומיים, קומי-טרגיים, ספורים הרואיים!  סיפורים של תקומה. תקומה אישית, וקולקטיבית, לעזאזל, ההסטריה שלנו כתובה ברב המכר הגדול בכל הזמנים ועבור כל שלושת הדתות. הספור מכונן תרבויות! 

אבל הממסד התרבותי פה חושב שהסיפור היחיד הראוי לספרו  - הוא הסכסוך. 
ותמיד, מההזווית של ה"קורבן".
הערבים, כמובן. לעולם לא היהודים. 

האם חסרים פה כשרונות? אם רק ניקח את חברי הפורום, שהתקבצו באופן רנדומלי, כבר היה אפשר להקים פה הולוויד שניה. העם היהודי, המופלא, נזר הבריאה,  חולש  כמעט על כל הנכסים הרוחנייםבכל התחומיים  האנושיים הקיימים.  התנך הוא פחות או יותר כל הסיפור האנוישי כפי שאנחנו מכירים אותו. רק תחליפו את הניצבים וקיבלתם כל סרט שנעשה אי פעם! חסרם לנו סיפורים? 


ההומור היהודי


המילה "היהודי" מיותרת. מכירים הומור לא יהודי? ועם זאת, מה יש לנו פה? ארץ נהדרת?  איפה כל היוצרים היהודים ? נעלמו? נכחדו? 
לא.. הם פה. מתפקעים מרוב שנינות – ואיש אינו יודע עליהם. כי בממסד התרבותי יש רק סוג אחד של הומור.
לא תמצאו הרצאה אחת באקדמיה  - ללא  אתנחת קומית. בדיחת ביבי. 
ושכאני אומרת בדיחה – אני אולי מגזימה קצת. כי האלמנט הקומי יחיד, לרוב, הוא עצם השמעת השם. ביבי , חחח . שרה. חחחח. 

על האקדמיה


בחמשת השנים האחרונות והנהדרות שלמדתי במדעי הרוח באונ' ת"א, למדתי לחשוב מחשבה ביקורתית מסודרת מפי הגדולים ביותר. וזה לא משנה אם הביקורת שלי היא כלפי האידיאולגיה הרווחת שם. ולמעשה, סטודנט שמקבל את כל הדוקטרינה ללא ביקורת על תפיסת העולם באוניברסיטה צריך לקבל בחזרה את כספו. הוא לא למד כלום

אקדמיה היא המעבדה המשוכללת ביותר שהמציא האדם - לבחינת רעיונות בתנאי מעבדה, כך, שלא יגרמו לנזק שם בחוץ: . כאן רעיונות חדשים, נועזים. מהפכניים. טפשיים, מטורפים. למעשה אין כל טעם לבחון רעיונות שלא נחשבים לכאלה  - כי כל מה שלא מטורף נועז או נחשב לטפשי -  אינו רעיון חדש. 
והאנושות מתקדמת על ידי רעיונות חדשים. 


כל פריצת דרך שעשתה האנושות –התחילה כרעיון שנחשב למטורף . או לטפשי.

אבל בשום אופן  לא כל רעיון טיפשי ומטורף - הוא רעיון שהקדים את זמנו! 
ודומה, שהיום לא מבחינים שאין פה שקילות! 


הרוב המוחלט של מה שנחשב לטיפשי, זה לא בגלל שמי שהגה אותו היה גאון פורץ דרך. אלא זה בגלל שמי שהגה אותו היה אידיוט. לא סתם הוא הראשון שחשב עליו, אף אחד קודם לכן לא היה עד כדי כך  מטומטם!

הלך הרוח האינטלקטואלי היום מחייב "פתיחות" .פתיחות – זה הקריטריון היחיד להערכת איכות! ואם מישהו יעז לומר, שלדעתו רעיון מסויים נשמע טפשי – זה נזקף לרעתו ומונח לפתחו!  
"למה אתה לא יכול לצאת קצת מתוך הדוגמטיות שלך?" אומרים לו.

הדקישה ל"פתיחות' ללא  קריטריונים  אחרים לשיפוט - זו הטפשה מכוונת!

על הפרוגרסיביות

מה זה פרוגרס?   התקדמות. כל הזמן לרוץ קדימה –בלי לעצור לרגע ולבחון. 
כל רעיון חדש –הולך
כל רעיון חדש  יותר טוב מזה שקדם לו אך לפני רגע.


"לאמת יש רגע אחד של תהילה, שלפניו היא מוקעת כתועבה ולאחריו  - כבנלית". זה המוטו 


אנשים באמת מאמינים שיש וקטור אחד – התקדמות קדימה אל האוטופיה.  
התבנית המחשבתית האחת הולכת ככה:
 פעם-  העבדות נחשבה למוצדקת  -והיום לא.
פעם אישה היתה רכוש הבעל.
היום – לא

היום, חושבים שפדופילה זה מתועב. 
אז בואו נרוץ מהר לחוקק חוק שמתיר אותה, כי מחר זו תהיה הקידמה.  וצריך למהר. כי אחרת פורץ דרך אחר יקדים ויחטוף לנו את התהילה...

בניגוד מוחלט למהות של האקדמיה כמעבדה  סגורה ובטוחה לבחינת רעיונות בתנאים מבוקרים  -  היום -  כל רעיון הזוי, "פורץ דרך" שעולה במוחו של אי מי – רצים מייד לנסות ליישם אותו על החברה כולה – 
כל תזה מטורללת שנכתבה – עוברת לתקשורת עוד טרם יבש הדיו-  ומטרילה שוב ושוב את הציבור! : בקנדה בארצות הברית – לכנות טרנסג'דר "הוא" ולא "היא"  או "זה" זי  או זה  - זה פשע שנאה!

החוק הזה הוא  פשע כנגד ההגיון !


על חוגי המיגדר


אלו חוגים, שמקבלים  בעיקר נשים, עם ציון פסיכומטרי שמראה, שהתלמידה הצליחה לרשום את שמה על גיליון המבחן. כמעט בלי שגיאות. 
הסטודנטיות שיוצאות משם  -יוצאות אחרי שלוש שנים יותר מטומטמות משנכנסו. 
לא השכלה הן רוכשות שם, הן רוכשות שם בורות מתודית!


ואחרי זה, הן יוצאות לשוק ומגלות אין ממש דרישה למי שהתמחתה בבייכנות ובתחושת קיפוח  אז איזה ברירה יש להן?  ממה תתפרנסנה – מלמעט ממקומות שבהם לא נידרש שום כשרון ? הכנסת. וועדות למען "העצמת "האישה.  הן הופכות ,באין כל ברירה אחרת  - למנהיגות של נשים. ומפיצות את הבורות שרכשו. 


זו המשמעת של המושג – אוויל משריש. גם אוויל וגם מפייץ את טפשותו

הצד ה"נכון" של ההסטוריה

תפקידה של האקדמיה הוא להבחון רעיונות בתנאי מעבדה מבוקרים, שמבטיחים שלא ייעשו כל נזק שם בחוץ. הלוא זו המשמעות של המושג  "תנאי מעבדה"!  
האקדמיה היא המקום שבו היינו אמורים לקלוט כל רעיון – אווילי ככל שיהיה, ראדיקלי, מטורף. – ומתוך כל הרעיונות האלו – שבסופו של דבר 99.9% מהם יזרקו לפח לאחר בחינה מבוקרת  -  אולי יימצא שם רעיון אחד טוב. 
אולי לא. 
אבל מה קורה היום?   


מצד אחד, ישנם כל הרעיונות ה"ישנים". אלו, שהם בצורה כזו או אחרת הם המשך של הדת – ואלו – כולם נפסלים על הסף עוד לפני שנבחנו: אמונה, תורה, מוסר, לאומיות, זהות, זהות מגדרית, משפחה, מולדת , מדינה, נאמנות, פטריוטיות – כל אלו שייכים ל"צד הלא נכון של ההסטוריה" 


הקומוניזם, לעומת זאת, נמצא בצד הכן נכון שלה.

לטענתם , הקומוניזם מעולם  לא נוסה. 

אבל הקומוניזם כן נוסה . הוא רק מעולם לא הצליח! 

כמו הטענה ששלום עם פלסטינים מעולם לא נוסה...

רק אנשים שכופרים במציאות ושבויים בתוך תיאוריה  - יכולים לבלבל, ולאחד  את המושג 'ניסוי' עם המושג 'הצלחה'. לא הצליח - לא נוסה...

זו חשיבה אנטי מדעית!

על הדת היהודית 


חסידי הקידמה לא תופסים שהדת, ובמיוחד הדת היהודית, מרכזת כמות עצומה של חכמה אנושית שנצברה במהלך ההסטוריה. בדם, ייזע והרבה דמעות. נסיון החיים הזה, שעובר מדור לדור, והוא המורשת שלנו


אלו  הנכסים הרוחניים שלנו,ש "נארזו" בתקופות קודמות תחת השם "דת". 
להשליך לפח את הדת משמע – לוותר על כל הידע האנושי ולהתחיל לברוא אדם חדש לגמרי. פרנקלשטיין. היש בר דעת שיכול להעלות על דעתו המשובשת – שמפה יגיע – שיפור?

אני רחוקה מאד מלהיות אדם מאמין. אבל אני מכירה בכך שמי שמשמר היום את ערכי היהדות – משמר את ערכי התבונה. היום, הדת היא זו שמצילה אותנו, מעצמנו.  ואני רואה את זה כל יום בפורום. הדתיים הם היחידים שלא התבלבלו מהרוח הפרוגרסיבית המטורללת. 

פרוגרסיביות משמעה – שכל הרעיונות עד כה , שנבחנו ועברו סלקציה אכזרית במהלך ההסטוריה כך שהשתמרו רק הרעיונות הטובים ביותר, (טובים למה, זה אולי  נתון לויכוח. אבל קודם כל צריך שיתאפשר דיון!) כל אלו – פסולים על הסף. 

זורקים את כל היידע האנושי שנצבר ב"עבר". העבר צריך להתקדם... 


אגב, קידמה, היתה מה שהפאשיסטים האיטלקים – אלו הפאשיסטים האמתיים  -סגדו לו. 
היום -כל רעיון שעולה על דעת מישהו, במקום לבחון אותו במעבדה -  רצים לעשות ניסוי אמפירי על הציבור!   - עושים את הניסוי עלינו, 
על כולנו. על החברה, על הילדים שלנו"האחר הוא אני." ...


המשפט הזה מטומטם מכל כך הרבה סיבות, שאי אפשר אפילו להצליח להבין, מהיכן הוא התחיל להשתבש להם!

על המרקסיזם 
 

בתזה ה-11 לפויירבך  אמר מרקס:


"הסטוריונים תיארו את העולם, אבל הגיע הזמן -לשנותו"  
מהמומנט ההסטורי הזה , לדעתי, זנחנו את המדע, את המציאות  - ועברנו לחיות בתוך תיאוריה. 


במקום שתיאוריה תחשב לתבנית פרשנית , טובה או לא, על המציאות  - התיאוריה היא המציאות, ומה שפעם קראנו לו "המציאות"- היא "אידיולוגיה".  


התיאוריה- אמיתית ונכונה. המציאות, היא ששוגה...

כשג'ורג' ברקלי במאה ה-17 טען שעולם החומר לא קיים –אתם חושבים שהוא באמת התכוון, שאם בועטים בו, זה לא באמת  קורה?  דיוויד יום, שהמשיך אותו –במאה ה-18 – שטען  שסיבתיות אינה אלא פרי דימיון – הוא - לא ציפה שהמשרת יגיע עם תה, לצליל הפעמן שלו?  בוודאי שהוא ציפה. יום  הרשה למחשבות  שלו לשוטט במחוזות הרחוקים ביותר מהחוויה האנושית המוכרת. ואחר כך קם , כיבה את הנר, סגר את הכסת, והלך לשחק אשקוקי כמו כל אדם נורמלי, בתוך עולם שכן נשלט ע"י ידי סיבתיות. 


פועל יוצא של היפוך בין תיאוריה למציאות משמעו אובדן כל כלי השכל – אובדן המילה כמסמנת משהו, אובדן הקריטריון השיפוט האחיד והאובייקטיבי. אובדן האובייקטיבות ומשם גם אובדן הסובייקט עצמו. 

פוסטמודרניזם ומות הסובייקט


את הפרוייקט ההירואי של רנה דקראט במאה ה18  - הנאה של הנאורות - להעמיד את האדם כסובייקט מוצק שמארגן את היידע שלו על העולם מתוך מחשבה  לוגית וגזירת מסקנות שהן בבחינת עובדות מובחנות וצלולות  -קלרוס את דיסטינקטוס, סובייקט בעל תבונה, חוט שדרה מוסרי ואחריות אישית  -  את זה –מבקש הפוסטמודרניזם להשמיד.
אין יותר סובייקט קארטזני. 


התזה של הפ"מ היא, שפרט משועבד כליל לזהותו המיגדרית, האתנית, הגזעית. הדתית  התרבותית, 
משועבד למהותו  -מלידה. ללא כל חנינה. ללא מוביליות. 
האנטי תזה של הפ"מ:  –היא -  שזו אינה מהותו כלל . האדם אינו מהות. הוא תוצר של "כינון" דכאני של תרבות המערב בכלל ושל הגבר המערבי הלבן בפרט. האדם "מוסלל", האישה "מחופצנת" . האורייאנט "כונן" על פי המבט של הקולוניאליסט המערבי. 
למחבל לא היתה כל ברירה. ישראל לא הציבה לו אופק מדיני... 
 זה נשמע לכם סותרני, לא קוהרנטי ולא עקבי ?

תהיו פתוחים!  אל תהיו דוגמטיים!  אל תהיו ריאליסטים נאיביים!...
 

על פי הפ"מ, כל אי-קבלה  רעיון הוא "הדרה מהשיח"  והדר