מפגש שני | 7.12.17 דת, פילוסופיה ומדע

התוצאה

פרדוקס הפלורליזם והכשל של קהלת

· פייברנד שכח שגם הוא התחיל טבולה ראסה: הכשל של קהלת

ממרומי גילו והשכלתו העצומה, שכח כבר שישנה דרך ארוכה מאד שעושה פרט, מרגע שנולד לוח-חלק – ועד למצב שבו הוא מצליח לקנות שליטה על מיתוס-על בחברה שלו. רוב החיים של מרבית בני האדם, הם המאבק התמידי בניסיון להכניס קצת סדר בעולם הנתפס כאוטי, על ידי שליטה בכמה כלים, של תבנית פרשנית אחת, מיתוס אחד, במקרה הטוב, שניים למשל כמו הניסיון לשלב בין אמונה דתית ומדע.

האינטואיציות של האינטלגנציה שלו עצמו, הבנויה גם על כמות העצומה והמגוונת של הידע שרכש. ו "מצפצף" על השלבים המוקדמים יותר שעשה. האם הוא באמת מצפה לכך, שתלמיד יצליח לעשות את הקפיצה הקוונטית – מהיותו טאבולה-ראסה ישר אל מגדל השן של שלמה המלך, בערוב ימיו?

· פרדוקס הפלורליזם : הכל הולך

פופר, אחד ממוריו של פיירבנד ניסח את פרדוקס הסובלות, על פיו – חברה סובלנית אינה יכולה להרשות לעצמה להיות סובלנית כלפי גורמים "לא סובלנים"[1].

הטענה שלי היא שפלורליזם כל עוד הוא כלל מארגן של כל הקולות בחברה יכול לשרוד בקלות את הפרדוקס של פופר כל עוד מופעלת עליו מידת התבונה. הבעיה מתחילה כשהוא הופך להיות מכלל מארגן – לערך- שלא לדבר על אידאולוגיה . או אז, הפרדוקס הופך קטלני וה"ערך" מביס את עצמו. כך, כל עוד פיירבנד מדבר על פלורליזם של "הכל הולך" כלל מכונן של רעיונות בחברה, כל עוד לא מאפשרים לגורמים רדיקליים שמטרתם השתקה הקולות האחרים, התיאוריה שלו עומדת בעינה, בין אם מקבלים אותה או לא. הבנה, תקין: כל פרט מכונן על פי רעיון או מיתוס אחד, עם דעה אחת משלו, שמשמיע את קולו האחד, בתוך זירת המאבק בין הרעיונות- זו מערכת ללא סתירות.

אבל אם פיירבנד רוצה לטעון שהוא, כפרט, "פלורליסט"- משמע, הוא "ריבוי הקולות" הפתוח לכל רעיון, זה מוביל לאבסורד, שבו אדם מצהיר על עצמו כמי שנכון תמיד תמיד להאמין ברעיונות – משום שאינו מאמין בהם..!

קל מאד לראות, שאם הערך הוא ההוראה: "היה פתוח לרעיונות שונים משלך"- ניתן לציית להוראה הזו רק ע"י אימוץ רעיונות בתנאי שאין להם כל סיכוי להתקבל לולא היית פלורליסט. (אחרת, הם מאבדים את "האחרות" שלהם). הצד השני של אותה משוואה היא הטענה של פלורליסט – כאילו טווח הדעות שלו הוא סך כל הדעות הלגגיטימיות והראויות, שכן, "פתיחותו" של הפרט ה"פלורליסטי" כוללת את כל זירת הרעיונות כולה, למעט, כמובן – רעיונות לא ראויים. זהו פן נוסף של "פלורליזם", שיש לו כבר ניחוח פאשיסטי..

מעבר לכך, הפלורליזם, מעמדו בהיררכיה היא מעל לכל הערכים, כלל-מארגן של ערכים, אבל אם הוא הופך לערך בעצמו הפלורילזם הופך להיות הרעיון הדוגמטי הצר ביותר מכל הרעיונות האחרים, ה"פחות" סובלניים ממנו. קריסתה של ההיררכיה שמפרידה קטגורית בין "ערך" לבין "כלל מארגן" מולידה אבסורד: לאדם דוגמטי יש טווח קטן של ערכים מוגדרים (למשל: החובה לציית לעשרת הדיברות, וזהו). הם האיברים ב"קבוצה" שלו. לעומתו, הערך בתוך הקבוצה "פלורליסט" הוא ההוראה: "קבל כל ערך, למעט ערכים לא-סובלניים". זה אולי נשמע הרבה יותר ליברלי, אלא שבבחינה נוספת מתגלה, שהפלורליסט הזה לא יכול לממש את ההוראה "קבל כל רעיון שונה" עם אף אחד מהפלורליסטים האחרים – משום שהם לא שונים ממנו. וכל הערכים האחרים–לא-סובלניים בהכרח שאותם הוא מחוייב לדחות. ואין מצב שבו "ערך" הוא אחר מהערך "הכל הולך" – שאינו שייך לקבוצה שקובעת ש"לא הכל הולך".

כך שבעוד שלדוגמט יש לפחות כמה ערכים, הפלורליסט הוא תבנית שתשאר תמיד מרוקנת מכל תוכן.

*) אנרכיזם אפיסטמולוגי – הכל הולך

המדע, שבמאות ה-16-17 הציע דרך חדשה ונועזת ליציאה מדוגמטיות הדת – הפך בעצמו לדוגמטי. וכמו הדת – תבע לעצמו בלעדיות על הפרשנות של המציאות תוך שהוא נלחם בכל סוגי הפרשנות האחרים – הדת, האמנות, אידיאולוגיות מחתרות. על כן, יש להגן על החברה מפני המדע.

· המדע אינו רק עוד אדיאולוגיה

בעוד שכל אידיולוגיה מספרת את סיפור המעשיות שלה – שהוא התבנית הפרשנית שהיא מציעה לעולם – סיפור המעשיות של המדע הוא – שהוא הזכיין הבלעדי על המתודה לידיעת האמת.

· אין מתודה מדעית

שאף פעם לא היה כלל מתודולגי אחד שנשמר תוך הפרקסיס המדעי. שום מערכת כללים פורמלית לא יכולה ולעולם לא תוכל להקיף את כל טווח הדימיון והיצירתיות האנושית. המדע מעולם לא התקיים במנותק מכל האספקטים הקיומיים האחרים של האדם: מטפיסיקה, דת, אידאולוגיה, הזיות טירוף, תעמולה, התלהבות ורטוריקה. כל אלו ממלאים תפקיד מכריע במהפיכות מדעיות.

· שלא תתכן ראציונליות אוניבסלית.

גם לא במדע. טיבה של הפעילות המדעית – הוא אנרכיסטי ביסודו, כמו כל עיסוק אנושי אחר- ולא אמורה להיות למדע סיבה למונופול על הראציונליות.

· העקרון המתמיד היחיד בעשייה המדעית היה תמיד הכלל: ׳׳הכל הולך", וכך גם צריך לתפוס את המדע. אין מתודה, אין כללים, הכל מותר - כולל דמגוגיה, שיכנוע, ושקרים.

· מטרת ההשכלה אינה להעניק אמיתות. אלא חירות

חינוך מבוסס על הקניית מיתוס מסויים, תוך לגיטמציה להוסיף כלים לתלמיד, כך שיוכל לערער ולבקר גם את המיתוס עצמו. יש לשמר את הדמיון העשיר של ילדים, פיתוח הרוח הביקורתית הטבעית שלהם, את נטייתם לפקפק ולקעקע את המובן מאליו לכאורה, לא לאלץ אותם להכנע לסמכות ולא לתת להם להתרשם שיש למדע מעמד מיוחד, פרט לציון העובדה, שרבים האנשים שמאמינים בו. כך, פרט יוכל להחליט בעצמו באיזו דרך ללכת. מסגרת פלורליסטית משמעה - מרווח מחיה כמעט לכל האמונות וכל מגוון הדעות.

· אין דעה לא לגיטמית או לא ראציונילית הכל הולך

*) קרל פופר מתודה:

* מתחילים עם תהיה: האם כל העורבים באמת שחורים?

* ניסוי אמפירי: מבחן ריסוק למצוא אלמט מפריך: לא מחפשים עורבים שחורים אלא את העורב הלא שחור

* תיאוריה היא טובה כל עוד תיאוריה אחרת לא התגלתה כטובה ממנה. מאבק דרוויניסטי בין תיאוריות

*) ביקורת על פופר

· שום תאוריה חדשה ומהפכנית אינה מנוסחת בצורה שתתיר לנו לומר באילו תנאים היא עומדת בסכנה: תאוריות מהפכניות רבות אינן ברות-הפרכה. (קון)

· כל תאוריה מעניינת מתנגשת במספר גדול של תוצאות ניסויות.

· לכל תיאוריה יש פגמים פורמליים, רבות מהן מכילות סתירות, התאמות אד-הוק וכו׳. עקרון הפרכה, הדוחה תאוריות משום שאינן תואמות את העובדות, יאלץ לדחות את המדע כולו.

ישום החלטי של הקריטריונים הפופריאנים פוסל את כל המדע ולא ממיר במתודה אחרת טובה יותר.

*) תומאס קון

מבנה המהפכות המדעיות (1962): רלוטיביזם מדעי

· 'פרדיגמה' : אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה.

· מינוחים שונים: שתי פרדיגמות שונות משתמשות באותו מושג, כגון מסה, אבל בתוך רשת מושגית שונה.

· מהפכות מדעיות מחליפות הכל – את היידע, את הכלים, את כל הסרגלים ואת המינוחים.

· המדע איננו מתקדם בצורה לינארית, שבה הישגי המדענים מבוססים על עבודתם של מדענים קודמים והמדע כולו מתקדם לכיוונה של האמת האבסולוטית. המהפכה המדעית, על פי קון, מוחקת את המבנה המושגי של הפרדיגמה הקודמת ומתחילה לבנות מבנה מדעי חדש.

· האמת עצמה משתנה כשמתחלפת פרדיגמה.

*) פיירבנד:

"קון עודד אנשים, שאין להם מושג מדוע אבן נופלת, לדבר בבטחון אודות המתודה המדעית. "

ביקורת פול פייראבנד:

· תיאוריות לעולם אינן נובעות מעובדות במובן הלוגי החמור. אין הסבר מתוחכם מספיק להסביר איך תורת היחסות, למשל, נתמכת ע״י העובדות.

· (דרך פופר): מדע לעולם לא פועל כך. יוצאים לחקירה מדעית בעקבות תהייה מוקדמת

*) טיעונים נגד המתודה המדעית – פול פייראבנד

המתודה האמפריציסטית: המדע נעשה ע״י איסוף עובדות והסקת תיאוריות מהן ("ידע הוא כוח").

פרנסיס בייקון, 1561-1626, במקביל למהפכה הקופרניקאית

· דחיית הסכולסטיקה שהייתה אופן הדיון הפילוסופי של זמנו, הוא ניסה לגרום למהפכה בפילוסופיה כפי שגלילאו גרם במדע.

· דחיית המטאפיזיקה: כל פילוסוף מפרש את העולם באמצעות דעותיו, יוצא שהוא מבין מה שדעותיו מלמדות אותו ולכן העובדות תואמות תמיד את הדעות בלי קשר לאמיתותן. הנחת המבוקש: שיפוט מוקדם, לדעה קדומה ולאמונה טפלה. ("היא מכשפה"

· הפילוסופים הם דיקטטורים של ממלכת הרוח : פונים לשכנע ולא לגילוי האמת

· יש להפטר מכל ידע קדום, כאלילים:

אלילי השבט - הנובעות מהנטייה למצוא סדר בכל דבר. (תיאוריות קונספירציה)

אלילי המערה – הטיה מטאפיזית / אג'נדה. (קפיטליזם רע, לכן כל מה שרע בחברה נובע ממנו)

אלילי השוק – הטיית השפה. ( "הימין הקיצוני" )

אלילי התיאטרון - ההסטה מן העיקר ובלבול בין הרלוונטי לבלתי רלוונטי. (מיסגור: אם מחפשים – מוצאים. )

מתודה:

יוצאים החוצה- אוספים נתונים ללא כל כלל מבחין, למשל: כל התופעות הקשורות לחום. בוחנים את כל כולן, מוצאים מכנה משותף – שהוא יהיה חוק הטבע.

*) אנרכיזם אפיסטמי - הכל הולך

· המדע שהיה במאות ה-17-18 האידיאולוגיה המשחררת מעריצות הדת, הפך להיות עריץ בעצמו:

· הוא דוחה כל מסורת פילוסופית מקודשת: אין דרך אחת לידיעה כי אם דרכים רבות.

· כמו כל אידיאולוגיה ודת, גם המדע מספר ״סיפורי מעשיות״,

· כמו כולן גם הוא שואף להפיץ את הדוגמות שלו

· גם הוא נאבק על השפעה וכח

· וגם הו מנסה לדכא את כל מתנגדיה ויריביה.

אך הצרה שהמדע הוא אידיאולוגיה שמתקשטת בנוצות לא לה.”סיפור המעשיות״ העיקרי של המדע הוא בעלותו על המתודה לידיעה.

איך להגן על החברה מפני המדע | פול פיירבאנד

1975

· נולד בשנת 1924 בוינה

· עסק בפיזיקה — במיוחד בתורת הקוונטים — ובפילוסופיה.

· לימד באוניברסיטאות באירופה ובברקלי. הושפע אישית השאר מנילס בוהר, קרל פופר וברטולד ברכט.

· לפיירהבנד עשרות פרסומים בפיזיקת הקוונטים, פילוסופיה של מדע, היסטוריה של אידיאות, וכן תיאטרון, קולנוע ומוסיקה.

מהמאה ה-17 והלאה – העיסוק העיקרי של הפילוסופיה של המדע יהיה בשאלת המתודה

פול פייראבנד הוא תחנה אחת בדרך להבין היכן הכל התחיל להשתבש

ניוטון העמיד את תופעות הטבע :

· לא על פי כתבי קודש

· לא על פי הרמוניה אלוהית

אלא על פי כוחות הפועלים על גופים.

פה נולד הדטרמיניזם המכאני שהוא החוק המכונן של המדע עד היום

יוהאנס קפלר 1571 - 1630), אסטרונום, מתמטיקאי ואסטרולוג גרמני. תמך במודל ההליוצנטרי של קופרניקוס

"חוקי קפלר"היוו את אחד מהיסודות עליהם בנה ניוטון את חוק המשיכה האוניברסלי.

קפלר אימת על פי נתוני התצפיות של ברהה שאף שאר כוכבי הלכת נעים במסלול אליפטי

חוקי קפלר

· צורת המסלול של כל כוכב לכת היא אליפסה, שהשמש נמצאת באחד ממוקדיה.

· חוק השטחים השווים: הקו שמחבר את כוכב הלכת עם השמש מכסה שטחים שווים במרווחי זמן שווים. משמעות חוק זה היא שככל שכוכב הלכת נע קרוב יותר לשמש מהירותו גדלה

· החוק ההרמוני: ריבוע זמן המחזור של כוכב לכת פרופורציוני לחזקה השלישית של מחצית הציר הראשי של האליפסה (הציר הסמימג'ורי). משמעות החוק כפולה: כוכבי הלכת הרחוקים יותר מהשמש הם בעלי זמן מחזור גדול יותר, ומהירותם קטנה יותר.

קפלר האמין שישנה הרמוניה אלוהית ביקום - למרות אסון האליפסה – וכן מצא את החוקיות ששמשה עבור ניטון לגילוי חוקי הפיסיקה של היקום.

טיכו ברהה הולדת העובדה

1546 -1601. היה האסטרונום הגדול בזמנו. הקימו לו מצפה כוכבים, והוא הגיע למצבור נתוני הצפייה בכוכבים הגדול בעולם. בניגוד לקופרניקוס, הוא המשיך להאמין בתיאוריה הקודמת. הוא טען שהתיאוריה ההליוצנטרית לא פותרת כל מיני בעיות. הוא צדק, כיוון שעל מנת לפתור את הבעיות של המודל החדש של קופרניקוס היה צורך בטלסקופים שהומצאו רק במאה ה-19.

טיהו ברהה האמין כמו כולם בתקופתו, בעקבות האסטרונומיה של אריסטו שהכנסייה אימצה, יידע שהיה קיים כבר 2000 שנה – שהכוכבים סובבים סביב כדור הארץ במסלול של ספירה עגולה מושלמת.

אלא שעתה היה ניתן לצפות במסלולים ולחשב אותם. בזמנו החישוב היה כרוך באינסוף שורות ועסקו בזה עשרות אנשים, כך פעם שהם הגיעו לאליפסה, הם היו בטוחים שהם טעו, ובדקו הכל מחדש.

ככה 8 שנים, עד שהגיעו למסקנה שזה לא טעות בחישוב

מה עושים? מצד אחד כל הידע האנושי -ומצד שני- עובדה אמפירית

בלב כבד מאד ברהה בחר בעובדות בניגוד לכל אמונותיו. פה נולד המדע: התפיסה, שהטבע פועל שלא על פי תיאוריות הגיוניות ויפות אלא על פי דרכו שאולי היא מקרית אבל אם אני מגלה זאת על פי תצפיות וחישובים אין לי שום ברירה אלא לקבל את זה כמו שזה באמת .

זה ההבדל בין הדת – עובדות, לא ידיעות.

האמת אינה נמצאת מראש, אלא יש לגלות אותה על יד היפותזות ומתודה מדעית אמפירית

הניסוי

שוקלים את המכשפה והברווז. המשקל זהה. ומול ההגיון הזה אפילו המכשפה לא יכולה שלא להודות – שהיא אכן מכשפה.

1. עם כל הכשלים הללו, אתם חייבים להודות שמה שיש לנו פה זו – מתודה מדעית:

2. · הסתמכות על רשמי חושים ולא על כתבי הקודש

3. · הטלת ספק

4. · ניסוח שאלת מחקר

5. · ניבוי

6. · העמדת היפותזה

7. · ניסוח ניסוי עם עקרון הפרכה (אם לא שוקלת כמו ברווז אז לא מכשפה

8. · לוגיקה כעקרון מארגן את הממצאים

9. · ניסוי אמפירי

· מסקנה מאששת.

יש לנו מהפכת מדע!

הנחת יסוד

מעץ בונים גשרים לכן: אם בונים מזה גשר – אז זה עשוי מעץ

כשל תנאי הכרחי | תנאי מספיק

עץ הוא תנאי מספיק לבנית גשר אבל לא הכרחי ש: אם זה גשר אז זה עשוי מעץ

תנאי הכרחי: אם לא נולדתי, אני לא שמנה. אם נולדתי, לא אומר שאני שמנה

תנאי מספיק: כדי להתקבל לחוג למיגדר, מספיק לעבור פסיכומטרי 50. אבל אם עברתי פסיכומטרי 50 – זה לא אומר שאני לומדת בחוג למיגדר

הצעת מחקר

הנחות

1. מכשפות עשויות מעץ

2. עץ צף (בשל משקלו)

3. ברווזים צפים

היפותזה

אביר: מבחינה לוגית, אם היא שוקלת כמו ברווז > היא עשויה מעץ ומכאן המסקנה שהיא.... (הקהל, שעד כה ידע רק לומר שהיא מכשפה, עכשיו שהתשובה ה"נכונה" היא "היא מכשפה" לפתע לא יודע לענות...)

נובע ש: אם אישה שוקלת כמו ברווז אז היא צפה> מכאן שהיא עשויה מעץ > מכאן שהיא מכשפה

פה הכשל הולך ומדרדר:

אם היא מכשפה, (אם נתייחס לרגע ל"עובדות המדעיות" כאילו היו נכונות) נובע שהיא עשויה מעץ, נגזר מכאן שהיא צפה > נגזר מכאן שהיא שוקלת כמו ברוז

לא נכון ש: כל מה ששוקל כמו ברווז עשוי מעץ (ברווז לא עשוי מעץ והוא צף) ולא כל מה שצף הוא מכשפה.

דוגמה (מהכלל אל הפרט):

1. כל בני האדם בני תמותה (למעט מרים נאור)

אני אדם

מסקנה : אני בת תמותה

לא נכון שאם אני בת תמותה – אני אדם (גם חיות בנות תמותה)

נכון, שאם אני בת תמותה אני לא מרים נאור

if"'>הטענהϴY�7s

אז יש לנו פה אביר מדען אליו מגיע ההמון הנבער בתביעה לשרף את המכשפה ונתקלים בכוח קסם גדול אף יותר ממנה : הספק

הוא שואל אותם את השאלה שנשאלה לראשונה מאז ימי יוון העתיקה

איך ניתן לדעת משהו

מה המתודה

עד עתה, היו סימנים ברורים – איך מזהים מכפשה. אחד מהם הי:

אמת : מכשפות לא טובעות

ניסוי: מטביעים את החשודה

מסקנות הניסוי:

אם היא טבעה, היא לא מכשפה

אם לא טבעה – שורפים אותה

בעיה: מאחר שבכל מצב עניינים אפשרי – החשודה תמיד תמצא את מותה – לשם מה נחוץ הניסוי? כשל ראציונליות

אבל עתה, הדת מעומתת עם המתודה המדעית ולראשונה, עם ספק מדעי

איך יודעים שזו מכשפה

- היא נראית כמו מכשפה. (אין שום רלונטיות לשאלה – מדוע היא נראית כמו מכשפה

המדען מבקש לראות אותה. שוב – המדע עוסק בעובדות - ושכאלה, הן מגיעות מתוך רשמי חושים- ראייה – ולא ידיעה קדומה.

החקירה הלוגית מדעית מתחילה

מה יש לנו? היא לא מכשפה על פי מראה. לא מכשפה על פי היש (אונטולוגיה- לא קיים כחומט) אז על פי מה

- מה עושים עם מכשפות

- שורפים אותן!

- ומה עוד נשרף, חוץ ממכשפות?

- עוד מכשפות!!!!!!

טוב, המתודה נכונה אולי, אבל מתודה טובה זה כנראה לא מספיק. צריךגם שכל, נחוצה יכולת למצוא את המהות של הדברים, להבדיל בין עיקר לטפל בתופעה. לגזור נכון את המסקנה. אבל – אנחנו כרגע עדיין בשחר המהפכה המדעית, זה יקח עוד זמן...

החבורה מגיעה למסקננה הנכונה. מכשפות נשרפות וגם עץ נשרף. כאן נולדה מחדש הלוגיקה

סילוגיזם

-עץ הוא חומר בעיר

-מכשפות עשויות מחומר בעיר

מסקנה: מכשפות עשויות מעץ

הכש

התכונה "בעירה" אינה תנאי הכרחי להיות עשוי מעץ

הטענה: אם זה עשוי מעץ אז זה עשוי מחומר בעיר – נכונה

הטענה: אם זה עשוי מחומר בעיר – זה עשוי מעץ - לא נכון (יש עוד דברים שבוערים)

הטענה: אם זה עשוי מחומר בעיר אז זה מכשפה - לא נכון (להיות בעיר אינו תנאי מספיק למכשפות, גם לא מכשפות – בוערות)

הכשל: הכללה מפרט (עץ נשרף) לכלל – כל מה שנשרף הוא עץ

טענה: אם זה מכשפה זה נשרף

לא נכון ש:

אם זה לא מכשפה , זה לא נשרף

כשל: אם P אז Q לא אומר – אם לא P אז לא Q