מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית שואבת את מראהו של היקום בכללותו, באמצעות עקרון האנאליזה ע"פ שיטת האומדן מבחוץ של חומר. כלומר, מאחר שכול פיסת חומר ביקום מושפעת באופן זה או אחר מכול פיסה אחרת של חומר ביקום. אפשר, בתאוריה, לערוך אומדן של הבריאה כולה [...] בעזרת נאמר-חתיכה קטנה של עוגיית שומשום. האדם שהמציא את מערבל הפרספקטיבה הטוטאלית עשה זאת למעשה על מנת להרגיז את אישתו. [...] הוא היה אדם בעל חזון, והגות, וכן פילוסוף בעל חשיבה מקורית, חוקר, או כמו שהעדיפה אישתו לכנות זאת-אידיוט.
היא נהגה להציק לו בלי סוף בנוגע לזמן המופרז לחלוטין שבילה בלטישת מבטים אל מרחבי החלל, או בהגות במכאניזם של סיכות ביטחון, או בעריכת אנאליזות ספקטוגרפיות של חתיכות עוגיות שומשום. 'אין לך שום חוש לפרופורציות בחיים?!' הייתה נוזפת בו, לפעמים שלושים ושמונה פעמים ביום. וכך, בנה את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית. להוכיח לה. לקצה אחד חיבר את המציאות כולה, כמו שהיא, מתפרסת באמצעות תהליך האומדן מבחוץ, מורכבת מחתיכת עוגיית שומשום. לקצה האחר חיבר את אישתו: כך שכאשר הפעיל את מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית ראתה אישתו, בהרף עין, את האינסופיות הכוללת של הבריאה, ואת עצמה ביחס לזה. למרבה זוועתו של טרין טראגולה, השמיד ההלם את מוחה לחלוטין; ואולם הוא גילה בסיפוק כי הוכיח מעל לכל ספק, כי אם יש חיים ביקום עצום ורב כל-כך,הרי הדבר האחד שאין צורות החיים יכולות להרשות לעצמן הוא חוש פרופורציה." [1]
[1] דאגלס אדמס, המסעדה בסוף היקום